ת"א 2611/05

תקציר

אזרחותו הישראלית של התובע, שהגיע לישראל מברית המועצות בשנת 1990, נשללה ממנו אזרחותו הישראלית לאחר שהתברר כי טען במרמה כי הוא יהודי על מנת להיכנס. בעקבות מעצרו בגין היותו שוהה בלתי חוקי, נכלא התובע למשך שש שנים בזמן שהמדינה ניסתה לגרשו לאוקראינה. עם זאת, אוקראינה סירבה להכיר בו כאזרח, ואזרחותו נשללה, מה שהוביל לשחרורו מהכלא והשמתו בבית חולים פסיכיאטרי, ולאחר מכן בבית אבות, שהמדינה מימנה. בית המשפט קבע כי החלטת המדינה לשלול את אזרחותו של התובע ולכלוא אותו הייתה חוקית, שכן היא התבססה על הצהרה כוזבת. השופט קבע כי המדינה כיפרה די הצורך על כל העוולה בכך שמימנה את שהותו של התובע בבית האבות, המוערך בכ-1.5 מיליון שקל, ולכן לא פסקה פיצוי נוסף, למרות השיהוי של שש שנים בשחרורו מהכלא. בנוסף, השופט הורה למדינה להמשיך לשאת בעלות שהותו של התובע בבית האבות ופסק לתובע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.