בג"צ 3037/14

תקציר

העותר טען כי החלטת המשיב לעקל כספים לפי תקנות ההגנה הייתה בלתי חוקית וכי היה מקום להפעיל את הסמכות מכוח צו 973. השופט מזוז הסביר כי צו 973 הוא במהותו חוק פיקוח "אזרחי" שנועד לפקח על העברת כספים לאזור, ולמרות שהוא מכסה גם העברת "כספי אויב", הוא אינו מיועד ספציפית לכספי טרור. לעומת זאת, תקנות ההגנה הן חקיקה ביטחונית-צבאית בעלת סמכויות נרחבות למאבק בטרור, לרבות ההיבט הכלכלי. השופט מזוז הדגיש כי תקנות ההגנה הן חוק מיוחד יותר מצו 973 שעניינו מאבק בטרור והחרמת כספי טרור. לפיכך, למפקד הצבאי הייתה סמכות חוקית להחרים כספים שיועדו לחמאס, התאחדות בלתי מותרת, מכוח תקנות ההגנה. טענת העותר כי תקנות ההגנה אינן חלות במקרה זה נדחתה. בנוסף, צוין כי שני החוקים יכולים לדור בכפיפה אחת מבלי לסתור זה את זה, ובמקרה זה הם מייצגים "סמכויות מקבילות" שהרשות יכולה לבחור להפעיל במקביל או באופן עצמאי. מאחר שהעותרים לא חלקו על התשתית העובדתית להחרמה או על סבירות ההחלטה, וטענתם העיקרית התבססה על אי-חוקיות השימוש הנטענת בתקנות ההגנה, הציע השופט מזוז לדחות את העתירה ולהטיל על העותר הוצאות. יתר השופטים הסכימו עם ההחלטה, והביאו לדחיית העתירה ולצו שיורה לעותר לשלם למשיב הוצאות בסך 15,000 ₪.