תמ"ש 937-01-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בשני נכסים עיקריים של האם המנוחה – כספים המוחזקים בחשבון בלונדון וכספים בחשבון דיסקונט. הבת טענה כי נכסים אלה יחולקו שווה בשווה בינה לבין אחיה על פי צוואת אמם. בינתיים טען הבן כי כספי החשבון בלונדון הם רכושו הבלעדי שכן הם יועדו לו על ידי הוריהם. עוד טען כי חשבון הדיסקונט היה בבעלות משותפת וכי הוציא 220 אלף שקל כדי לאזן את הסיוע הכלכלי שניתן לאחותו לאורך השנים. השופט קבע כי הדין החל במקרה זה הוא הדין הישראלי המבוסס על מקום מגוריו של המנוח. למרות טענות הבן, החליטה השופטת כי הכספים בחשבון בלונדון שייכים לעיזבון המנוח ויש לחלק אותם שווה בשווה בין האחים. החלטה זו התבססה על מספר שיקולים: מקור הכספים בחשבון, "שרשור" החשבון לאורך השנים, היעדר פעולות שביצע הבן והיחס השווה של ההורים לילדיהם. עוד קבע השופט כי האם צירפה את הבן לחשבון מטעמי נוחות בלבד, מבלי שהתכוונה להעניק לו כספים אלה. לפיכך, הבת הייתה זכאית למחצית משווי כספי החשבון בלונדון ביום פטירת אמה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה עד למועד התשלום בפועל. לגבי חשבון הניכיון, הבן כבר הסכים לתת מחצית מהכספים שמשך - 110 אלף שקל - לאחותו. השופט הורה לו לשלם לאחותו סכום זה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מתאריך מותה של אמם. השופט הזכיר גם את טענותיה של הבת בנוגע לגרסת ג'רזי, אך דחה אותן מחוסר ראיות. השופט מתח ביקורת על התנהגותו של הבן לאורך כל התיק, ותיאר אותה כבלתי הוגנת בעליל ומתנהלת בחוסר תום לב. לפיכך חויב הבן לשלם את הוצאותיה המשפטיות של אחותו בסך 55,000 ₪. פסק דין זה יכול להתפרסם אך עם השמטת שמות ופרטים מזהים.