ע"א 328/94

תקציר

פסק הדין מתייחס למחלוקת על זכויות בבית הבנוי על חלקת אדמה. המוכרים, אמסלם, קיבלו את המגרש מרשות הפיתוח במסגרת הסכם פיתוח. אמסלם מכר את הבית למשיבים יוסף, אך גם התקשר בחוזה למכירת אותו בית למערער, מילר. השאלה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם זכותם של יוסף או מילר בנכס קודמת. בית המשפט קבע כי יש לבחון את זכויות הצדדים לפי חוק המקרקעין (1969), חוק המטלטלין (תשל"א-1971) וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תש"ל-1970. נקבע כי זכותו של יוסף עדיפה על זכותו של מילר. זאת משום שהחוזה עם המינהל, שהיה נחוץ להשלמת רכישתו של מילר, נחתם סופית רק לאחר שהמינהל נתן את הסכמתו, וההליכים הדחופים שקדמו לו לא שיפרו את עמדתו של מילר. יתר על כן, בית המשפט מצא כי שיקולי צדק לפי חוק החוזים אינם גוברים על קדימות רכישתו המוקדמת של יוסף. לדברי בית המשפט, העובדה שמילר שילם את מלוא מחיר הבית אינה רלוונטית, וגם בית המשפט לא מצא כל רשלנות מצד יוסף שתשלול מהם את זכות הבכורה. בסופו של דבר, בית המשפט העליון דחה את ערעורה של מילר והורה לה לשלם ליוסוף 10,000 דולר שכר טרחה. השופטת שטרסברג-כהן והשופטת ביניש הסכימו עם פסק דינו של המשנה לנשיא.