תע"א 3140/09

תקציר

התובעת, צעירה מוכשרת, עבדה כמנהלת לשכת סגן שר החוץ במשך כשנה עד שיצאה לחופשת לידה. בעקבות חילופי השלטון בחופשה, פוטר משרת האמון של התובעת שלא כדין ללא הסכמתה ולפני תום חופשת הלידה. בהמשך הסכימו הצדדים כי התובעת תחזור לתפקידה, אולם המעסיק לא פעל בתום לב ולא נתן לה הזדמנות ממשית להשתלב מחדש במקום העבודה. תחת זאת, התובעת שובצה לתפקיד אחר ולא הורשתה להיפגש עם סגן השר, ובכך פגעה בזכותה להשתלב מחדש לאחר חופשת לידה כאמור בחוק עבודת נשים. כמו כן, המעסיק הפר את חובת תום הלב ולא ניהל הליך פיטורים תקין, לרבות שלילת זכות השימוע מהתובע. בית המשפט הכיר בהפרות אלה, אך ציין כי משרת האמון של התובעת והנסיבות הסובבות תמורות פוליטיות הגבילו את היקף זכות ההשתלבות שלה. כתוצאה מכך, פסק בית הדין לתובעת פיצוי בגין פיטורים שלא כדין והפרת חוק עבודת נשים, בסך 35,216 ₪. בנוסף, בית המשפט הורה לנתבע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪ בתוך 30 יום. השופטת הדגישה כי התנהלותה של התובעת, ובפרט איחורה בחזרה לעבודה, תרמו לצמצום חלון ההזדמנויות להשתלבות וכי הפגיעות לא היו חמורות כמו במקרים תקדימיים אחרים בשל אופי תפקידה ומשך העסקתה הקצר יחסית. בית המשפט לא מצא כל הפרה של חוק שוויון הזדמנויות ודחה את התביעה לנזק לא ממוני, תוך שהוא מדגיש כי פיצוי בגין עוגמת נפש במקרים של עבודה צריך להינתן במשורה. לבסוף, בית המשפט הטיל על התובעת את האחריות לעיכוב בשחרור פיצויי הפיטורים שלה, ובכך דחה את תביעתה לפיצוייה של הלנה.