תפ"ח 42094-10-14

תקציר

הנאשם מואשם בניסיון רצח של חברו הטוב. תחילה מתווים השופטים את העיקרון לפיו חומרת העונש צריכה להיות יחסית לחומרת העבירה, תוך התחשבות בנסיבות ובאשמת הנאשם. לדעתם, מקרה זה הוא אחד החמורים ביותר בשל הפגיעה בקדושת חיי אדם והסכנה הקשה הנשקפת לחברה. השופטים מתייחסים למספר מקרים קודמים של ניסיון רצח כדי להמחיש את עקביות מדיניות הענישה, לפיה עבריינים קיבלו עונשי מאסר ממושכים של בין 9 ל-18 שנים. נסיבות העבירה נחשבות חמורות במיוחד. השופטים מדגישים את האינטרסים המוזרים והחולניים של הנאשם, שבמרכזם מוות ושיטות הריגה. השופטים מדגישים את התכנון, האכזריות והאלימות הכרוכים בתקיפה, שכמעט הצליחה, כמו גם את ניצול לרעה של מערכת היחסים הקרובה בין הנאשם לקורבן. הם מגדירים את הנאשם כסכנה ממשית לחברה. כמו כן נלקח בחשבון הנזק החמור שנגרם לנפגע, הן פיזית והן נפשית. הקורבן סבל מפוסט טראומה כרונית, דיכאון והתקפי פאניקה, לצד מאבקים נפשיים ורגשיים נוספים. השופטים מכירים בהיעדר עברו הפלילי של הנאשם ובתכונותיו החיוביות, אך הם אינם נחשבים לגורמים מקלים במקרה זה, בהתחשב באופי העבירה. השופטים גם מסרבים לקבל את הבעת ההתנצלות והצער כנסיבה מקילה, וסבורים שהיא אינה כנה. במקום זאת, הם גוזרים על הנאשם 18 שנות מאסר בפועל, לצד מאסר על תנאי, ומורים לו לשלם לקורבן פיצויים בסך 150 אלף שקל.