ת"א 4803-09-17

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, בעקבות תאונת דרכים שגרמה לתובעת, שהייתה באותה עת בהריון מתקדם, לסבול משבר נקע בקרסול שמאל. התובעת עברה ניתוחים לתיקון השבר ולהסרת הפלטינה ששימשה לקיבוע, וכן החלה לסבול מבעיות שינה, עצבנות וחרדה, בגינן קיבלה טיפול. בית המשפט מינה שני מומחים רפואיים אשר העריכו את נכותו הרפואית של התובע לאחר התאונה. האחד מצא נכות אורתופדית של 20%, ואילו השני מצא נכות נפשית של 15%, אותה אימץ השופט. התובעת טענה כי נכותה התפקודית עולה על נכותה הרפואית, אך השופט מצא כי קיים מתאם חזק בין השתיים וכי הנכות הרפואית משקפת נכות תפקודית. השופטת בחנה גם את כושר ההשתכרות של התובעת לפני ואחרי התאונה, ואת השפעת התאונה על יכולתה לעבוד, ומצאה כי בעוד שהתובעת לא הצליחה להוכיח את נתוני השכר המדויקים לטענתה, שכר חודשי של 12,500 ₪ מתאים לחישוב הפסדי השתכרות עתידיים. לאחר מכן קבעה השופטת את הפיצויים המגיעים לה בגין הפסדי שכר בעבר ובעתיד, אובדן זכויות סוציאליות, סיוע של צדדים שלישיים בעבר ובעתיד, הוצאות רפואיות, הוצאות ניידות וכאב וסבל, והורתה לנתבעים לשלם לתובע סך של 1,366,602 ₪, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.