ת"א 23830-01-12

תקציר

התובעת, מרגליות מושב עובדים התיישבות חקלאית בע"מ, תבעה את הנתבעת, חברת מושב שבבעלותה חווה 28, להסיר את ידה משטח ציבורי הסמוך לחווה. התובעת טענה כי יש לה זכות וחובה לנהל את הקרקע מכוח חוזה עם מינהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית. הנתבעת טענה כי היא השתמשה בקרקע במשך עשרות שנים באישור התובע ואף ביצעה בה השקעות, ולכן הייתה לה הרשאה בלתי חוזרת לכך. עוד טענה כי לתובעת לא הייתה זכות לנהל את הקרקע, שכן פג תוקפו של החוזה הרלוונטי. בית המשפט דחה את טענות הנתבעת, בקובעו כי לתובעת הייתה זכות לנהל את הקרקע וכי החוזה הקודם רק חודש באיחור, דבר מקובל. זאת ועוד, קבע בית המשפט כי לתובע נתונה הסמכות להגיש את התביעה, שכן זכויותיו של הנתבע במקרקעין נגזרות מזכויותיו של התובע. בית המשפט קיבל את טענת התובע כי המקרקעין הנדונים היו ציבוריים ושימשו את הנתבע בהסכמה שבשתיקה של התובע. עם זאת, ניתן היה לבטל את ההסכמה, והתובע החליט לחזור בו. בית המשפט דחה גם את טענות הנתבע בדבר שיהוי, התיישנות והפליה, ומצא אותן חסרות תימוכין. עם זאת, בית המשפט נמנע מלהורות לנתבעת לעקור עצים שנטעה, והותיר זאת לשיקול דעתה של התובעת. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת התובעת, והורה על צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעת לבצע כל עבודה במקרקעין ולהסיר את ידה ממנה. כמו כן חויב הנתבע בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.