ס"ק 63487-05-19

תקציר

פסק הדין דן לגופה של בקשה לסכסוך קיבוצי שהגיש ארגון עובדים יציג, כוח עובדים, בשמו של מר סופר, שנפגע לכאורה עקב פעילותו הארגונית. המשיבים הם מדינת ישראל, דנאל - המפעילה החדשה של מעון ממשלתי בו עבד מר סופר, ובית אקשטיין - ארגון המנהל את המעון. בית המשפט מתייחס תחילה לטענותיהם המקדמיות של המשיבים לדחיית הבקשה, הנוגעות למהות הסכסוך ולליקויים הפרוצדורליים הנטענים, ומוצא אותן בלתי משכנעות. היא קובעת כי הבקשה מתאימה לבירור כהליך קיבוצי וכי לא היה שיהוי בלתי מוצדק או חוסר תום לב במעשי המבקשים. לגופו של עניין, בית הדין קובע כי סיום העסקתו של מר סופר לא נבע מפעילותו הארגונית אלא התבסס על חששות לגיטימיים שאינם קשורים לחברותו באיגוד. יודגש כי זכויותיהם וחובותיהם של העובדים אינן מושעות בשל פעילותם בארגון עובדים, ובמקרה זה, פעולותיו של מר סופר, שכללו שיתוף מידע סודי אודות דיירי המעון הממשלתי ברשתות החברתיות, חרגו מגבולות המאבק הארגוני הלגיטימי ועלולות לפגוע בדיירים. בית המשפט דוחה גם את הטענה כי החלטת המשיבים נבעה מרצון לפגוע בפעילות העמותה או בחלקו של מר סופר בה. עם זאת, השופטים מסכימים כי מר סופר לא זכה לשימוע כדין לפני סיום העסקתו. הם מדגישים את חשיבותה של זכות השימוע בענייני עבודה וקובעים כי הן המדינה והן דנאל היו צריכות להעניק למר סופר שימוע משותף שבו יכול היה להציג את עמדתו ולנסות להשפיע על ההחלטה לסיים את העסקתו. היעדר שימוע כזה מהווה הפרה של כללי הצדק הטבעי. כתוצאה מכך, בית המשפט מורה למשיבים לשלם למר סופר פיצוי בסך 30,000 ₪, המתחלק בין דנאל, שתשלם 10,000 ₪, לבין המדינה, שתשלם 20,000 ₪. בנוסף, בית הדין מבהיר כי אינו מוצא כל חוסר תום לב במו"מ בנוגע להעסקתו הפוטנציאלית של מר סופר אצל דנאל ודוחה את התביעה לפיצוי נוסף בנימוקים אלה. לבסוף, בהתחשב באופי ההליך ובתוצאותיו, בית המשפט מחליט שלא לחייב שכר טרחה.