ת"א 18960-03-20

תקציר

התובעים, ראובן גליקרוב ורעייתו לנה גליכרוב, תבעו את הנתבעים, איתן פעמון וטלי צורף, על השבת סך של 1,019,800 ₪, שלטענת התובעים העבירו לנתבעים בגין עסקאות נדל"ן שמעולם לא בוצעו. הנתבעים טענו כי הכסף הועבר אליהם כפירעון הלוואה שהעניקו לתובעים מספר חודשים קודם לכן. בית המשפט קיבל את תביעת התובעים במלואה והורה לנתבעים להשיב לתובעים את מלוא הסכום, כולל הפרשי ריבית והצמדה מיום 30.3.2017 ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן הורה השופט לנתבעים לשלם לתובעים 60 אלף שקל הוצאות והוצאות משפט, וכן את אגרת בית המשפט. השופטת מצאה כי התובעים אכן העבירו לנתבעים סך של 1,025,320 ₪ במזומן ובהעברה בנקאית לצורך ביצוע עסקאות נדל"ן. עם זאת, הנתבעים השתמשו בכסף לצרכיהם ולא ביצעו את העסקאות. השופטת דחתה את טענת הנתבעים כי התובעים לוו מהם כספים, וקבעה כי הסכם ההלוואה שהגישו הנתבעים היה מזויף וכי עדותם של הנתבעים בעניין זה אינה עקבית ואינה אמתית. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים גבו מהתובעים שלא כדין דמי תיווך מופרזים בסך 85,924 שקל, אותם יש להחזיר לתובעים. למרות שהשופטת מתחה ביקורת על התובעים על התנהגותם הרשלנית ועל האמון המופרז בנתבעים, אין בכך כדי לפטור את הנתבעים ממעשי המרמה שלהם. השופט ציין כי הנאשמים ניסו לסבך את ההליך ולהסתיר את האמת, והגישו בקשות רבות ומיותרות. לבסוף, השופט ציין כי פסק הדין צריך לשמש תזכורת לשופטים להציל באומץ את המדוכאים מידי מדכאיהם.