ת"א 3265/09

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את תביעת התובעים מחמת התיישנות. התובעים טענו כי יש להקפיא את תחילתו של החוק בעילות שונות, לרבות התיישנות לא מודעת, הטעיה, הודאה באשמה וליקוי שכלי, שאת כולן דחה בית המשפט. הטענה העיקרית התמקדה בסעיף 8 לחוק ההתיישנות, המתייחס לגילוי מאוחר של עילת תביעה. התובעים טענו כי גילו את יסודות הרשלנות והסיבתיות בעניינם רק בשנת 2009, אך בית המשפט מצא כי חשדו ברשלנות קודם לכן ופנו לייעוץ משפטי. הימנעותם של התובעים מבירור יסודי של הנושא גרמה לכך שלא יכלו לטעון כי הגילוי המאוחר היה מעבר לשליטתם. בנוסף, הדגיש בית המשפט כי חומרת הנזק והאופי החשוד של הנסיבות היו צריכים להניע את התובעים לפעול מוקדם יותר. גם טיעונים אחרים, כגון הונאה וליקוי שכלי, לא היו משכנעים וחסרות ראיות. לבסוף, קבע בית המשפט כי נזקם של התובעים ניכר מיד לאחר הניתוח והיה משמעותי דיו כדי להתחיל את תקופת ההתיישנות. בהיעדר חריגים, הגיע בית המשפט למסקנה כי יש לדחות את התביעה מחמת התיישנות.