ת"א 51656-10-22

תקציר

בפנינו החלטה של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת קרן שמש) במסגרת תביעת רשלנות רפואית, הנוגעת למינוי מומחה מטעם בית המשפט. תמצית הטיעונים וההחלטה מציגים התמודדות עם סוגיות משפטיות ופסיקתיות רלוונטיות. **העובדות הרלוונטיות בתמצית:** התובעים הגישו תביעת רשלנות רפואית נגד קופת חולים מכבי, בטענה כי הטיפול שניתן לתובעת במרפאת הריון בסיכון, ובפרט ההחלטה על נטילת אספירין בשבוע 18+6 להריונה, נעשתה על בסיס תהליך קבלת החלטות לקוי. לטענת התובעת, ההחלטה ניתנה ללא התוויה מתאימה, בירור מספק, או הערכה של מצבה הרפואי (אנדומטריוזיס) והסיכונים הנלווים. התובעת טוענת כי האספירין החמיר דימום ספונטני שאירע, וכתוצאה מכך אירע אובדן העובר והרחם. הנתבעת מכחישה את הרשלנות וטוענת כי האספירין לא גרם להחמרת הדימום או לנזק. **הליכים קודמים והתפתחות המחלוקת:** * בתחילה, צורפו לכתבי הטענות חוות דעת מומחים מטעם הצדדים. * במהלך קדם המשפט, עלתה אפשרות מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אך התובעים התנגדו. * לאחר שמיעת הראיות, לרבות חקירות המומחים מטעם הצדדים והרופא המטפל, הוצגה שוב האפשרות למינוי מומחה, והצדדים הגישו עמדותיהם. * התובעים חזרו והתנגדו למינוי, בטענה כי השאלות אינן רפואיות טכניות אלא משפטיות ועובדתיות, וכי יש חשש שמקורו בפסיקה לפיו מומחים נוטים להגן על חבריהם למקצוע. * הנתבעת הסכימה למינוי, בתנאי שהמומחה יהיה בעל מומחיות מתאימה. **ההחלטה והנימוקים המשפטיים:** בית המשפט קבע כי יש למנות מומחה מטעם בית המשפט, אך **בשאלת הקשר הסיבתי בלבד**, ולא בשאלת ההתרשלות והאחריות. **עקרונות משפטיים וחידושים (כפי שעולים מההחלטה):** 1. **מינוי מומחה מטעם בית המשפט – לא שגרתי אך אפשרי וראוי במקרים המתאימים:** הפסיקה (תוך הפניה לפסיקות כבדות משקל כמו עניין פלונית נ' שיבא, עניין וינברג, עניין סורוקה, עניין כדר, עניין מוזס, ועניין כללית נ' פלוני) מדגישה כי מינוי מומחה אינו הליך אוטומטי, ונתון לשיקול דעת בית המשפט. עם זאת, הודגשה החשיבות של מומחה כ"גורם ניטרלי" וכ"מתווך בין עולם הרפואה לעולם המשפט", במיוחד כאשר יש חשש שחוות דעת הצדדים אינן אובייקטיביות. 2. **סמכות בית המשפט למנות מומחה בכל שלב:** התקנה 88(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה "בכל עת", גם לאחר שמיעת הראיות ואף לאחר הסיכומים, אם נותר בלבו ספק בשאלה מקצועית שבמחלוקת. במקרה זה, הוחלט על מינוי לאחר שמיעת הראיות, מאחר שגם אז נותרו קשיים וספקות. 3. **הבחנה בין שאלות רפואיות טכניות לבין שאלות משפטיות/עובדתיות:** התובעים טענו כי השאלות שבמחלוקת אינן רפואיות טכניות, אלא משפטיות ועובדתיות. בית המשפט דחה טענה זו באופן חלקי, וקבע כי שאלת הקשר הסיבתי העובדתי שבין הטיפול באספירין לבין החמרת הדימום והנזק היא **שאלה רפואית מובהקת**. ההבחנה, כפי שעולה מדברי כב' הנשיא עמית בעניין פלונית נ' לאומית שירותי בריאות, היא כי מינוי מומחה ראוי יותר כאשר המחלוקת מתמקדת בנושא "רפואי-מקצועי-טכני במובן הצר", או בשאלה "שלכאורה אינה אמורה לעורר חילוקי דעות נורמטיביים ויש לה פתרון 'מדעי' (כגון שאלות של קשר סיבתי עובדתי)". לעומת זאת, כאשר המחלוקת נוגעת ל"אופן הפעלת שיקול דעת רפואי או אימוצה של אסכולה", החשש ממינוי מומחה גובר. 4. **הקשר הסיבתי העובדתי כבסיס למינוי מומחה:** בהתאם לעקרון לעיל, בית המשפט מצא לנכון למנות מומחה באופן ספציפי **לשאלת הקשר הסיבתי העובדתי**. זאת, בניגוד לשאלת ההתרשלות, שבה הטיעונים נוגעים יותר לשיקול דעת מקצועי ולהערכת התנהלות בהתאם לסטנדרטים מקובלים. 5. **הפגת חששות התובעים:** בית המשפט ניסה להפיג את חששות התובעים מפני "קנוניה" או נטייה של מומחה להגן על עמיתיו למקצוע. הוא ציין כי: * הגבלת המומחה לשאלת הקשר הסיבתי מקהה את החשש. * עצם הגשת חוות דעת מקצועית מטעם התובעים (שבה המומחה לא היסס לחוות דעתו) מעידה כי לא תמיד קיימת "שתיקה" בין מומחים. * "חזקה על מומחה מטעם בית המשפט כי יעשה את מלאכתו נאמנה, בתום לב, באובייקטיביות, ללא משוא פנים, בלא ניגוד עניינים ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה." 6. **היקף המינוי:** המומחה יחווה דעתו באופן ממוקד: "האם מתן האספירין לתובעת, בשלב ההריון בו היתה מצויה וכאשר ברקע היא סובלת מאנדומטריוזיס, גרם להחמרה בדימום הספונטאני שהתרחש והוביל לתוצאה הקשה ולנזקיה של התובעת." **סיכום:** ההחלטה משקפת איזון עדין בין הצורך להכריע במחלוקות מורכבות בתביעות רשלנות רפואית, לבין החששות הלגיטימיים של הצדדים (בפרט התובעים) ממינוי מומחה. בית המשפט מפעיל את שיקול דעתו באופן מוקפד, תוך שהוא מבחין בין סוגים שונים של מחלוקות רפואיות, ומגביל את סמכות המומחה להיבטים טכניים וממוקדים של קשר סיבתי עובדתי, במטרה להביא להכרעה צודקת והוגנת. ההחלטה מדגישה את התפקיד החשוב של המומחה הניטרלי, אך בו זמנית שומרת על סמכותו של בית המשפט כפוסק הסופי.