עמ"נ 9/08

תקציר

הערר הוא על החלטת ועדת הערר לארנונה לדחות ערר על דרישת ארנונה בגין שטח מרעה של 23,300 דונם שנשלח למערערת. המערערת טענה כי יש לראות בשטח "קרקע לבניה", ואינה חייבת במס; כי לוועדת הערר לא הייתה סמכות לדון בתיק; ההחלטה לא הייתה מנומקת ונפלו בה פגמים פרוצדורליים. עוד טענו המערערים כי אין להם כל זיקה בלעדית לנכס, וכי הקרקע משמשת כשטח אש של צה"ל, שמורת טבע ויער, ולכן אין לחייבה במס. המשיבים טענו כי המערערת השתמשה בקרקע גם לכוורות, וכי לוועדת הערר סמכות לדון בתיק. הם הביאו ראיות לכך שהמערערת השתמשה ב-23,330 דונם למרעה ולא הציגה כל ראיה לכך. השופט שקל את הגדרת "קרקע חקלאית" בחקיקה הרלוונטית וטען כי אין לראות בשטחי מרעה "קרקע חקלאית" במקרה זה, שכן ישנם צדדים אחרים בעלי זיקה הדוקה יותר לנכס. השופטת החליטה כי יש לראות במערערת כמחזיקה משותפת וגבתה חלק יחסי מהארנונה בשיעור של 25% לפי סיווג "קרקע חקלאית". עוד קיבלה השופטת כי טענת המשיבים בדבר גודל השטח נתמכת בהסכם החכירה, ודחתה את טענת המערערת לפגמים פרוצדורליים, הגם שלא נשמר פרוטוקול כתוב. משכך, התקבל הערעור באופן חלקי, וכל צד חויב לשאת בהוצאותיו.