ע"א 6581/98

תקציר

במקרה דנן, החליט בית המשפט לקבל את הערעור שכנגד תוך דחיית הערעור העיקרי, ובכך קבע כי המערערת שכנגד, שהיא המדינה, אינה צריכה לשאת בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין בגין חלק מהסכום ששולם בעבר למערערים. באופן מסורתי, ערכאות ערעור אינן ששות להתערב בהחלטות בית משפט קמא בנוגע להוצאות ואגרות, למעט במקרים נדירים. עם זאת, מקרה זה הצדיק חריגה שכן בית המשפט המחוזי כבר התחשב בפיצויים הקשורים לאנשים קשורים, אובדן רווחים וציוד, וקבע כי סכום של 247,004 ₪, ששולם בעבר על ידי המדינה טרם התביעה, לא צריך להיות כרוך בהוצאות נוספות. השופטת נאור, יחד עם השופט ג'ובראן, הסכימו עם ממצאי בית המשפט המחוזי לפיהם ניתן להעביר חלק מהעסק לאזור המכונה אזור הטרפז, כאשר הגישה ההיסטורית אליו ניתנת באמצעות קרקע פרטית. למרות שהיו בעיות גישה חוקיות, אלה נפתרו מאוחר יותר על ידי פעולה ממשלתית. המערערים לא נמצאו רשלנים בכך שלא הסדירו את הגישה, אלא הוטלו עליהם אחריות חלקית לכך שלא העבירו את פעילותם מוקדם יותר. בסופו של דבר, הגיע בית המשפט למסקנה כי בנסיבות אלה, על כל צד לשאת בהוצאותיו, תוך אימוץ הנימוקים שהועלו על ידי השופטים נאור וג'ובראן, ופסק הדין ניתן סופית ב-7 במארס 2005.