ע"פ 5676/10

תקציר

בית המשפט בחן את ערעורו של המערער, שנמצא כי אינו מספק ואינו עולה בקנה אחד עם הדרישות הפרוצדורליות, ובסופו של דבר החליט לדחות אותו. הערעור התמקד בהטלת ספק בממצאים עובדתיים ובקביעות מהימנות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי, במיוחד בכל הנוגע לעבירות מין. צוין, כי לבית המשפט המחוזי היה יתרון של צפייה ישירה בעדים, מה שהוביל את ערכאת הערעור להימנע בדרך כלל מהתערבות אלא בנסיבות חריגות. בית המשפט הדגיש את המורכבות שבהערכת מהימנות בתיקי עבירות מין, שלעתים קרובות אינם מעורבים בהם עדים מלבד העבריין והקורבן. למרות הביקורת שנמתחה לאחרונה על בחינה מדוקדקת כדי למנוע הרשעות שווא, אישר בית המשפט את כלל אי-ההתערבות, תוך שהוא מזלזל בטיעוניו של המערער כנגד מהימנות עדויות הקורבן. ההחלטה התייחסה גם לעדויות של קורבנות צעירים, ותמכה בקביעת בית המשפט המחוזי בראיות משמעותיות, לרבות עדויות מפורטות ומהימנות של המתלוננים ועדויות מאמתות. סוגיית העדויות ה"מזוהמות" נדחתה משום שמצגיהן המהימנים של המתלוננים לא היו נגועים. ציר הזמן של העבירות והפסקתן אומתו באמצעות עדויות עקביות, תוך ביטול טענות המערער על הפסקת העבירות מרצון מוקדם יותר. העונש שהוטל נקבע כהולם ומשקף ריבוי חמור של עבירות נגד אחיות צעירות. ניסיונו של המערער לחקור את עורך הדו"ח נדחה כראוי תחת שיקול דעת שיפוטי. חומרת העבירות הצדיקה את הענישה המחמירה, בהתאם לפגיעה המשמעותית שבוצעה תוך שימוש באמון משפחתי. בית המשפט סיים את דבריו בהדגשת חשיבות עידוד נפגעות תקיפה מינית לדווח על עבירות והכיר בתפקידו של החינוך לכישורי חיים בחשיפת מעשיו של המערער. שני השופטים ש' ג'ובראן ונ' סולברג הסכימו לכך, וההחלטה התקבלה פה אחד כפי שניתנה על ידי השופט י' דנציגר ביום 23.8.2012.