ע"ע 1488/02

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב הפרת חוזה בין עובדים לבין מדינת ישראל, בנוגע למעבר העובדים לירושלים וההטבות שיקבלו כתוצאה מכך. העובדים קיבלו הטבות במימון המדינה, כולל הלוואות לרכישת דירות, בתנאי שיתגוררו בירושלים. עם זאת, העובדים לא מילאו את חלקם בהסכם ולא עברו לירושלים, מה שהוביל את המדינה לדרוש את החזרת ההטבות. בית המשפט מסכים עם דרישת המדינה להשבת רכוש, ומדגיש כי אי עמידתם של העובדים גובלת בהטעיה ובחוסר תום לב. פסק הדין מחייב את העובדים להחזיר למדינה את השווי האמיתי של ההטבות שקיבלו, כולל הצמדה וריבית, למעט ריבית על ההלוואות. פירעון זה מחויב בחוק החוזים ובחוק עשיית עושר ולא במשפט. רוב השופטים דוחים את הערעור, מאשרים את פסק דינו של בית משפט קמא ומתווה את אופן חישוב סכום הפשרה. רק הסנגור הציבורי תומך בוויתור על חיובי הריבית על ההלוואות, אך בית המשפט חולק על כך. כמו כן נדרשים העובדים לשאת בהוצאות המשפט בסך 3,000 שקל כל אחד. פסק הדין נועד להשיב את כספי המדינה תוך הדגשת ההשלכות של הפרת התחייבויות חוזיות.