ה"פ 4052/05

תקציר

בפסק דין שניתן ביום 12.2.2007 דן בית המשפט בבקשה של בנק, העותר, להרחיב את תחולתו של צו עיקול זמני במסגרת ההליכים העיקריים שנפתחו לפי חוק אכיפת פסקי חוץ, כך שיכלול גם רכוש הרשום על שם אשת המשיב, המחזיק מס' 1. המשיב, אזרח ישראלי, חויב על ידי בית משפט בווירג'יניה בארה"ב לשלם לבנק למעלה מ-6 מיליון דולר בתוספת שכר טרחת עורך דין. המשיב ערער על ההחלטה אך נדחה על ידי בית המשפט העליון של וירג'יניה. הבנק ביקש לאכוף את פסק הדין. בית המשפט בחן את הבקשה להרחבת צו העיקול ושקל את העקרונות המנחים בקשות אלה, ובסופו של דבר הכריע לטובת הבנק. בית המשפט קבע כי אין מניעה להאריך את הצו, מה גם שהעיקולים הנוכחיים לא תפסו בפועל את נכסי המשיב. טענת המחזיק כי פסק הדין בווירג'יניה אינו חד משמעי נדחתה, שכן החלטת בית המשפט העליון של וירג'יניה קבעה בבירור כי לא נפלה טעות הפיכה. בית המשפט התייחס גם לסוגיית מתן הסעד למי שלא היה צד להליך, והדגיש כי המחזיקה אינה צד אלא מעורבת בשל החזקתה בנכסי המשיב מכוח דיני המעקב. מאחר שהמשיב והמחזיק היו בני זוג החיים יחד, החיל בית המשפט את דיני השיתוף בין בני זוג, והגיע למסקנה כי ניתן לצרף את נכסי המשיב גם אם הם מוחזקים בידי המחזיק. כמו כן, נדחו הטענות בדבר פירעון החוב והתנאים לאכיפת פסק הבוררות, שכן הן אינן קשורות לבקשה הנוכחית ויש להן מקום בהליך העיקרי. בית המשפט הדגיש את הצורך למנוע את מימוש הנכס והטיל עיקול על מחצית מרכושו של המחזיק עד להחלטה או פסק דין נוסף בהליך העיקרי. המחזיק חויב לשלם את שכר טרחת עורך דינו של העותר.