ע"מ 101/08

תקציר

פסק הדין נסוב סביב תיק גירושין בו מעורבים בני העדה הקראית, א' וש', שהסכימו לגירושין עצמם אך חלקו על עניין הכתובה. בית הדין הרבני נעתר לבקשת הגירושין אך הפנה את נושא הכתובה לבית המשפט לענייני משפחה. מטרת הערעור היא לקבוע את סמכותו של בית הדין הרבני לדון בענייני נישואין וגירושין בעדה הקראית ואת אופי סמכותו בתביעות כתובה. מסקנת פסק הדין היא כי לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בלעדית בענייני נישואין וגירושין הנוגעים ליהודים אזרחי ישראל או תושביה, לרבות הקראים, מכוח חוק שיפוט בתי דין רבניים. כמו כן, תביעת הכתובה נחשבת לחלק בלתי נפרד מענייני נישואין וגירושין, ונמצאת בסמכותו של בית הדין הרבני. מאחר ששני הצדדים הסכימו לגירושין, לרבות המערערת, החלטת בית הדין הרבני מחייבת. בית המשפט מציע כי הסכמתה של המערערת משתרעת על עניין הכתובה, ואין היא יכולה להכתיב את עמדותיו המשפטיות של בית המשפט. פסק הדין מייחד את פרשת סימה אמיר ומדגיש כי תביעת הכתובה קודמת לסיום הגירושין. לבסוף, הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין. ההחלטה התקבלה פה אחד בין השופטים, מה שהוביל לדחיית הערעור ולאישור סמכותו של בית הדין הרבני במקרה זה.