ע"א 407/98

תקציר

התיק סובב סביב נכס של הווקף, מסגד ביפו שהוענק לאפוטרופוס לנכסי נפקדים מכוח חוק נכסי נפקדים, תש"י-1950. האפוטרופוס הוציא תעודה המורה לכל מי שנמצא בנכס לפנות אותו לאלתר, מה שהוביל לערעור של אדם הטוען לזכות להתפלל במסגד. הערעור מערער על התעודה, בטענה שהיא לא הופנתה אליו, חורגת מסמכותו של האפוטרופוס, והאפוטרופוס אינו ממלא את חובותיו לגבי הנכס. עם זאת, האפוטרופוס טוען כי הערעור אינו מגלה עילה כלשהי ודינו להידחות. בית המשפט מסכים, וקובע כי הערעור לוקה בחסר, שכן המערערת אינה טוענת לבעלות על הנכס. החוק הנדון מתווה הליך ספציפי לערעור על התעודה, הכולל פנייה תחילה למנהל ההוצאה לפועל ולאחר מכן פנייה לבית משפט מוסמך, דבר שהמערער לא מילא אחריו. בנוסף, בית המשפט מדגיש כי התעודה, אף שהיא שקולה לפסק דין של פינוי, ניתנת לתקיפה בהליך נפרד ולא בערעור. טענות המערערת בדבר חובותיו וזכויותיו של האפוטרופוס בנכס צריכות להישמע בבית המשפט העליון. משכך, הערעור נדחה על הסף בשל חוסר סמכות, וביצוע התעודה אינו מתעכב, שכן המערערת לא פעלה לפי ההליך המשפטי שנקבע. החלטה זו מחזקת את הדרכים המצומצמות לערעור על תעודות כאלה ואת הצורך לדבוק בהליך המשפטי המתווה.