ת"א 3139/01

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת הנזיקין נגד מדינת ישראל וארבעה חיילי צה"ל בגין פציעתו של מוחמד מוסא עלי אבו עידה ומותם של שבעה הרוגים במהלך פעילות מבצעית במחנה הפליטים ג'באליא שליד עזה בשנת 1994. התובעים טענו כי החיילים ירו ברשלנות לעבר הקורבנות מבלי שסיכנו אותם ובניגוד להוראות הפתיחה באש, וכי המדינה לא פיקחה על החיילים ואימנה אותם כראוי. עם זאת, בית המשפט קיבל את גרסת הנאשמים לאירועים, וקבע כי מעשי החיילים היו סבירים ומידתיים בנסיבות העניין. נקבע כי חזקה על המנוח כי הוא נושא נשק ומהווה סכנה, וכי הירי נועד לנטרל איום זה. עוד קבע בית המשפט כי אופן הירי, שכלל ירי קליעים מרובים לפלג גופו העליון של המנוח, היה סביר בנסיבות העניין, נוכח הסיכון להחמצה והצורך להבטיח את נטרול האיום. יתר על כן, התנהלות החיילים נמצאה פטורה מאחריות כפעולת מלחמה, בהיותה פעולה קרבית נגד כוחות אויב בלתי סדירים. עדויות התובעים היו סותרות וחסרות מהימנות, ואילו עדויות הנתבעים היו מפורטות, עקביות ונתמכו בראיות אחרות. בנוסף, מסמך נ/5, אליו התייחסו התובעים כהודאה ברשלנות על ידי המדינה, פורש אחרת על ידי בית המשפט, ולא היווה הודאה ברורה וחד משמעית. כתוצאה מכך, תביעת הנזיקין נדחתה, והתובעים חויבו לשלם את הוצאות הנתבעים.