ע"א 239/89
פסק-דין עליון
תקציר
במקרה זה, בית המשפט העליון בחן את תוקפה ופרשנותה של צוואתה של אסתר מוברמן-גלילי, תוך התמקדות בשאלה האם המונח "שווה כסף" מכסה את חלקה בדירה משותפת שלא צוין במפורש בצוואה. הצוואה הותירה למערערת, אחותה של אסתר, זכויות ספציפיות בדירה ברמת גן ו"כל הכספים ו/או שווי הכסף" השייכים למנוח. למרות שבית המשפט המחוזי אישר את הצוואה, אלמנתו של המנוח הגישה בקשה וקיבלה צו ירושה חלקי לדירה בגבעתיים, בטענה כי הצוואה אינה חלה על נכס זה. המערערת ערערה על כך, וטענה לזכאותה על פי הצוואה. בית המשפט העליון קבע כי כוונת המנוחה, כפי שמשתמע מן הצוואה, אכן כללה את חלקה בדירה בגבעתיים כחלק מ"שווה הכסף". בית המשפט מצא כי המונח צריך להקיף מקרקעין בהינתן ההקשר, ומאחר שהמערערת לא קיבלה הודעה מראש על בקשת הירושה החלקית, לא נאסר עליה לערער עליה בהמשך. משכך, דחה בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר, פירש את הצוואה כמקיפה את הדירה שבמחלוקת וחייב את המשיב לשאת בהוצאות משפט.
חקיקה מקושרת
ע"א 239/89 רוזה שרש נ' יוסף גלילי, עליון (16.3.1992)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.