עפ"ת 24282-08-10

תקציר

המערער, נהג מונית, הורשע בגרימת מוות בנהיגה רשלנית ואי ציות לתמרורים. האירוע התרחש כאשר המערער פנה שמאלה, יצא מחניית המונית בה נהג מבית החולים שניידר, ולא נכנע לאופנוע שהגיע משמאלו וכתוצאה מכך התנגש. רוכב האופנוע נפצע באורח קשה והנוסע מת מפצעיו. בית משפט קמא גזר על המערער תשעה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, פסילה לצמיתות מנהיגה במונית ו-12 שנות פסילה מלנהוג ברכב כלשהו. הערעור התמקד בחומרת העונש. בא כוח המערער טען כי בית משפט קמא לא שקל די הצורך את הודאתו של המערער, נסיבותיו האישיות ומהירותו של רוכב האופנוע, דבר המצביע על עבודות שירות וקיצור תקופת הפסילה. מנגד, טען בא כוח המשיב כי העונש מוצדק בשל רשלנותו הפושעת של המערער ועברו התעבורתי הלקוי. ערכאת הערעור הסכימה עם החלטת בית משפט קמא בעניין תקופת המאסר, אך מצאה לנכון להפחית את תקופת הפסילה לתשע שנים, בהתחשב בגילו ובעיסוקו של המערער. פסק הדין כלל גם הוראות בדבר התייצבותו של המערער לריצוי עונשו ודחיית תקופת המאסר בפועל.