ע"א 8825/03

תקציר

בערעור בעניין שירותי בריאות כללית נדונה השאלה המרכזית האם המערערת זכאית להיות "גוף ציבורי" לפי סעיף 23(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981. קביעה זו הייתה חיונית כדי לאפשר לכללית גישה למידע רלוונטי ממשרד הביטחון בנוגע לנכי צה"ל לצרכי שיפוי הקשורים לביטוח בריאות. החוק אוסר על גופים ציבוריים למסור מידע אלא אם כן הוא פורסם כדין או קיבל את הסכמתו של האדם הנוגע בדבר. כללית סווגה כגוף ציבורי בהקשרים מסוימים על פי צו הגנת הפרטיות, אך לא לגבי מקרה זה. בית המשפט דחה את ערעורה של כללית, בקובעו כי מעמדה כגוף ציבורי אינו חל על הנסיבות הנוכחיות, בפרט ללא הכללתו המפורשת בצו על ידי שר המשפטים. לקופות החולים יש אחריות ספציפית מכוח חוק ביטוח בריאות ממלכתי, אך כללית פועלת ביסודה מכוח המשפט הפרטי תוך מילוי תפקידים ציבוריים. בתי המשפט החילו בעבר עקרונות של משפט מנהלי על גופים דו-אופיים כאלה, אך אין בכך כדי לסווג אותם אוטומטית כגופים ציבוריים לכל דבר ועניין, ובפרט בכל הנוגע לסמכות הפיקוח של בג"ץ. למרות שבית המשפט הכיר בהיגיון העומד מאחורי בקשתה של כללית לקבלת מידע לצורך טיפול בשיפוי, הוא הדגיש את הצורך המשפטי בתיקון חקיקה שיאפשר זאת. ההחלטה לא נועדה לשנות את הדין הקיים, אלא הדגישה את הצורך בפעולה חקיקתית שתטפל ותתקן את העוולות התפעוליות והכספיות שנגרמו לכללית בשל האילוצים הסטטוטוריים הנוכחיים. הרשות השופטת הציעה פתרונות ביניים כמו העברת מקדמות לכללית והדגישה כי עניינים כספיים אלה מצדיקים התייחסות דחופה והתאמה מצד הממשלה לעמידה בהתחייבויות החוק.