תמ"ש 58681-06-20

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לצו הורות לבני זוג מאותו מין, כאשר המבקש מבקש להחיל את הצו רטרואקטיבית מיום לידת הילד. המחלוקת המרכזית נסובה סביב השיהוי בהגשת הצו, כאשר המבקשים מבקשים בקשה רטרואקטיבית מיום הלידה, והמשיב מציע כי הצו יבוצע ממועד הוצאתו בשל האיחור בהגשה. השופט פותח בציון ההסכם העקרוני לצו והצורך לקבוע את מסגרת הזמן המתאימה לתחולה רטרואקטיבית. הם מתווים את המסגרת הנורמטיבית לצווי הורות שיפוטיים ואת תפקידם בהכרה בהורות משפטית מעבר לזיקה ביולוגית, במיוחד במקרים של הורות חד-מינית. עשרות פסקי דין עיצבו את תחולתם של צווים אלה והציבו את טובת הילד בראש סדר העדיפויות. פסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 5544/18 האריך את תקופת התחולה הרטרואקטיבית לתשעה חודשים, דבר שהופך לנקודת התייחסות מרכזית במקרה זה. השופט מדגיש את חשיבותם של כללים ברורים ולוחות זמנים ברורים בפתרון משפטי זמני זה, תוך איזון בין האינטרסים האישיים והקולקטיביים. מתוך הכרה באופי המכונן של צווי הורות ובמורכבות הלידה, מסגרת זמן של תשעה חודשים נחשבת לאיזון סביר. במקרה זה, מאחר שהבקשה הוגשה כתשעה חודשים לאחר הלידה, פוסק השופט לטובת המבקשים, ונעתר לבקשתם לתחולה רטרואקטיבית מיום הלידה. החלטה זו מנומקת בחשיבות החברתית של הכרה בהורות חד מינית מלידתו של הילד והבטחת שוויון וזכויות משפחתיות. יש לציין כי השופטת קובעת כי החלטתם לא תשתנה עוד לפני פסיקת בית המשפט העליון, תוך שימת דגש על התכנון המוקדם והמאמץ המשותף הכרוכים בהורות חד מינית.