ת"א 52353-01-20

תקציר

פסק הדין עוסק בסכסוך בין שני שותפים בשותפות ברפת לבין בנו של שותף שלישי, שנפטר מאז, על שימוש בחלקת קרקע שהוחכרה להם על ידי מושב. המבקשים ביקשו סעד זמני שיאסור על המשיב לבצע פעולות בנייה כלשהן בחלקו הנטען בחלקה, להיכנס לשטח או להביא אליו עדרים. המבקשים טענו כי המשיב ויתר על זכויותיו בחלקה ולכן אין לו כל טענה עליה. עוד טענו כי היתר הבנייה שהשיג היה מזויף. עם זאת, השופט מצא כי למבקשים אין ראיות התומכות בטענותיהם. זכויותיו של המשיב בחלקה נובעות מההיתר שניתן לו על ידי המושב, ואין בהסכם השותפות כדי לשנות זאת. זאת ועוד, המבקשים לא הצליחו להוכיח כי המשיב ויתר על זכויותיו, והסכם החכירה של החלקה אוסר על חברי המושב להעביר את זכויותיהם במקרקעין ללא הסכמת המשכיר. עוד ציינה השופטת כי השימוש שעשה המשיב בחלקה אושר וכי ניתן לאכוף את טענות המבקשים על ידי הרשויות המוסמכות אם היו הפרות. מאחר שהמבקשים לא הוכיחו עילת תביעה, ובהתחשב במאזן הנוחות לטובת המשיב, נדחתה הבקשה לסעד זמני, וצו המניעה הארעי שהוצא נגד המשיב הוסר. בנוסף, חויבו המבקשים לשלם למשיב 6,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.