ת"א 3045/00

תקציר

בפסק דין מורכב זה, שניתן ביום 1.2.2009, משרטט בית המשפט מאבק משפטי ממושך בין תובע לנתבעים על סכסוכי תשלומים. פסק הדין המקורי, שניתן ביום 2.11.2004, חייב את הנתבעים לשלם לתובע אחוז מהעלות הכוללת של הטובין המיובאים, כפי שנקבע בהסכם מיום 20.1.98. שני הצדדים ערערו על פסק דין זה, מה שהוביל לפסק דין של בית המשפט העליון שאישר את החלטת בית המשפט המחוזי ומינה רואה חשבון כמומחה כדי להקל על ביצוע פסק הדין. תפקידו של מומחה זה היה לקבוע את התשלומים המדויקים שחבו הנתבעים לתובע. מינוי המומחה לא ייעל את ההליך, שכן הנתבעים לא שיתפו פעולה בהמצאת המסמכים הדרושים למומחה. הדבר גרם לעיכובים משמעותיים, ודו"ח המומחה הוגש בסופו של דבר בינואר 2009. ממצאי המומחה קבעו כי הנתבעים חייבים לתובע סך של כ-1,765,908 ₪, כולל מע"מ, בגין שירותים ואחריות. הנתבעים ניסו לערער על חוות דעתו של המומחה, אך בית המשפט דחה את בקשותיהם והדגיש כי פסיקת בית המשפט העליון נתנה תוקף לתפקידו של המומחה. עוד ציין בית המשפט כי המומחה פעל ללא משוא פנים ובתום לב, וקביעותיו סופיות ומחייבות. כמו כן, בית המשפט דחה את בקשת התובעת למתן פסק דין חלקי, בהתחשב בחוות דעת המומחה מקיפה וסופית למרות האתגרים שעמדו בפניה. בסופו של דבר, פסק בית המשפט לטובת התובעת, וחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסכום הנקוב, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום 5.1.2009. כמו כן חויבו הנתבעים לשאת בהוצאות המשפט של התובע ובשכר טרחת מומחה בסך של 240,000 ₪ כולל מע"מ. פסק הדין חיזק את הפסיקה הקודמת והדגיש את תוקפה של חוות דעת המומחה, ובכך הביא לסיומה של מחלוקת משפטית ארוכה זו.