עב"ל 67448-01-19

תקציר

במקרה שלפנינו, אישר בית המשפט לערעורים את ההחלטה לדחות את תביעת המערער ביחס למחלת מקצוע לכאורה הפוגעת בידו, בין בעילה של מחלת מקצוע ובין אם בעילה של תורת המיקרוטראומה. בתחילה ציין המערער כי טענתו מבוססת על "מחלת מקצוע", אך קביעה זו נזנחה במהלך ההליכים. כדי שטענת מיקרוטראומה תהיה תקפה, יש להוכיח כי תנועות חוזרות ודומות משפיעות על חלק מסוים בגוף לאורך זמן. בית המשפט המחוזי, בהסתמך על עדויות עדים וראיות, מצא כי עבודתו של המערער לא כללה את התנועות המתמשכות והחוזרות ונשנות הדרושות לביסוס טענת המיקרוטראומה. ערכאת הערעור דחתה גם טענות חדשות שהעלה המערער בשלב מאוחר של הליך הערעור, שכן הן סותרות את דבריו הקודמים. באשר לתביעות בגין מחלת מקצוע, כגון תביעות לפי סעיף 26 לחלק א' לתוספת השנייה שעניינן תנועות אצבעות חוזרות ונשנות, קבע בית המשפט כי מטלות המערער אינן מתאימות לקריטריון זה בשל מרווחים בין משימות. גם הטענות לפי סעיף 14, בנוגע לעבודה ממושכת עם מכשירים רוטטים, לא היו מבוססות, שכן הראיות הצביעו על שימוש מינימלי בכלים כאלה. כמו כן, המערער לא הצליח לבסס את טענתו לפי סעיף 13, שעניינה לחץ ממושך על עצב, בכל תיעוד רפואי או תקדים. בסופו של דבר, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בממצאי בית המשפט המחוזי, והערעור נדחה, תוך חיוב המערערת בתשלום שכר טרחת עורך דין למשיב.