ע"ר 83864-02-26

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, המתמקד בעקרונות משפטיים ובחידושים: **עובדות המקרה:** המקרה עוסק בערעור על החלטת רשמת בית המשפט, אשר קיבלה חלקית בקשה לחיוב התובעות (המערערות 2-3) בהפקדת ערובה להוצאות. התביעה המקורית עוסקת בסכום של 82.5 מיליון ₪, בטענות לעוולות שונות, לרבות גזל ועשיית עושר ולא במשפט. נטען כי התובעות נאלצו למכור מניותיהן בחברה בתמורה נמוכה משמעותית משוויין, עקב אמצעי כפייה וסחיטה מצד הנתבעים. הנתבעים הכחישו את הטענות וטענו, בין היתר, להתיישנות, שיהוי, ולהיות סכום התביעה מופרז. בקשת ההפקדה התבססה על סיכויי התביעה הנמוכים, על מצבם הכלכלי של התובעים (התובע 1 אינו תושב ישראל, אינו מציג כתובת או נכסים בישראל, והתובעות 2-3 הינן חברות בע"מ ללא הוכחת איתנות כלכלית), ועל הצורך בהוצאות רבות להתגוננות, לרבות שכר מומחים לדין זר. התובעים טענו, בין היתר, כי הבקשה הוגשה בניגוד לתקנות, כי התובע 1 יישא בהוצאות, וכי הוא מחזיק בנדל"ן בישראל. **החלטת הרשמת (מושא הערעור):** הרשמת קיבלה את הבקשה באופן חלקי וחייבה את התובעות 2-3 בהפקדת ערובה בסך 250,000 ₪. נימוקיה היו: * **חזקת חיוב חברה בע"מ בערובה:** זוהי ברירת המחדל, והחברה צריכה לסתור אותה. * **חוסר הוכחת איתנות כלכלית:** התובעות לא הוכיחו את מצבן הכלכלי. * **אי-סיוע הטענה כי התובע 1 ישלם:** לא ברור היכן מרכז חייו של התובע 1. * **אי-התאמת נכסי התובע 1 כערובה:** דירות אינן נכס נזיל, והערות האזהרה אינן מספקות מקור לרישום. * **לגבי התובע 1:** אין ברירת מחדל לחייבו בערובה, ואין מקום לחייבו בשלב זה. * **סיכויי התביעה:** לא ניתן לקבוע בשלב מוקדם כי הם קלושים. * **מועד הגשת הבקשה:** אין מועד מוגדר להגשת בקשה להפקדת ערובה לגבי חברה בע"מ. * **סכום הערובה:** סך 250,000 ₪ הוא סביר בהיקף המחלוקת. **טענות המערערים בערעור:** * הבקשה מהווה חסם כלכלי מלאכותי. * מטרת הבקשה היא דחיית בירור ההליך. * ההחלטה מובילה לחיוב יחיד להפקדה, למרות שלא הייתה הצדקה לכך. * סכום הערובה נקבע ללא ביסוס עובדתי. * פגיעה בזכות הגישה לערכאות. * עילות התביעה ראויות ומשמעותיות. * חשש מהתיישנות אם התביעה תימחק. **טענות המשיב בתשובה לערעור:** * החלטה דיונית, יש להתערב בה רק במקרים חריגים. * התובעות מודות בחוסר איתנות כלכלית. * ערבות התובע 1 אינה מספקת (תושב חוץ, לא הוכחה איתנות). * התובעות הודו בהליך אחר בהעדר פעילות. * סכום הערובה זניח ביחס לסכום התביעה. * התביעה חסרת יסוד. * ערובה צריכה להיות ניתנת למימוש בקלות. * הערות האזהרה אינן ערובה שניתן לממש בקלות. **פסק דינו של בית המשפט המחוזי (השופט יעקב שקד):** בית המשפט **דחה את הערעור**. **עקרונות משפטיים וחידושים בפסק הדין:** 1. **מעמדן של החלטות דיוניות:** השופט מדגיש (סעיף 10) כי החלטות הנוגעות להפקדת ערובה הן החלטות דיוניות מובהקות, המסורות לשיקול דעת רחב של הערכאה הדיונית. התערבות ערכאת הערעור תהיה רק במקרים חריגים ביותר, של ניגוד לדין או גרימת עיוות דין. 2. **סעיף 353א' לחוק החברות:** השופט מזכיר (סעיף 11) את הכלל שבית המשפט רשאי להורות לחברה תובעת להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, אלא אם כן נסיבות העניין מצדיקות זאת או שהחברה הוכיחה את איתנותה הכלכלית. **ברירת המחדל היא חיוב החברה בערובה**. 3. **הבחנה בין תובע יחיד לחברה בע"מ:** סעיף 14 מציג ניתוח מעמיק של הפסיקה (בפרט רע"א 7221/16 הטכניון) לגבי מצב בו תובע יחיד מגיש תביעה יחד עם חברה בע"מ. גם אם התובעים עשויים להיות מחויבים בהוצאות "ביחד ולחוד", אין בכך כדי להתיכם לישות אחת. התביעה כנגד החברה היא נפרדת, ויכולת הפירעון של התובע היחיד לא תמיד תסייע בגביית הוצאות שנפסקו לחובת החברה. * **חידוש/הדגשה:** בית המשפט העליון הדגיש כי צירוף חברה בעירבון מוגבל כתובעת **מחזק את הנטייה לדון בסוגיית הפקדת הערובה על ידה לפי הכללים החלים על חברות**. כלומר, האישיות המשפטית הנפרדת של החברה חשובה גם בהקשר של ערובה להוצאות. * **דחיית טענת האיתנות הכלכלית של התובע היחיד:** השופט קובע, בהתבסס על פסיקת העליון, כי גם אם התובע היחיד מתחייב לשאת בהוצאות החברה, יש לבחון את איתנותו הכלכלית באופן פרטני, ולא ניתן לאמץ את עמדתו של התובע היחיד כ"שיקול יחיד" לפטור את החברה מהפקדת ערובה. 4. **אי-הסתפקות בערבות צד ג' בלתי נזילה:** סעיף 16 ממשיך את הקו שנקבע בהחלטה המקורית. נקודת המוצא היא כי ערובה צריכה להיות זמינה ויעילה. אף שהפסיקה הכירה באפשרויות שונות לערובה (כסף מזומן, ערבות בנקאית, ערבות צד ג', ואף תמהיל), הדירות שהוצגו כנכס של התובע 1 לא היו ערובה מספקת. * **הסבר:** מדובר היה רק בהערות אזהרה, ללא הוכחת תשלום מלוא התמורה, ללא שמאות, ומימושן יצריך הליך משפטי נוסף. כל אלה גורעים משמעותית מזמינות ויעילות מימוש הערובה. 5. **סיכויי ההליך כשיקול מוגבל:** סעיף 17 מציין כי סיכויי ההליך משפיעים על שיקול דעת בית המשפט בעניין ערובה רק כאשר הם גבוהים מאוד או קלושים מאוד. בשלב מוקדם של ההליך, לא ניתן לקבוע מסמרות בנושא זה. 6. **התיישנות:** סעיף 18 דוחה את טענת ההתיישנות תוך הפניה לסעיף 15 לחוק ההתיישנות, הקובע כי במקרים של דחייה שאינה מונעת הגשה מחדש (כמו מחיקה), הזמן שחלף בין הגשת התובענה לדחייתה לא יבוא במניין תקופת ההתיישנות. כלומר, מחיקת תביעה בשל אי-הפקדת ערובה אינה פוגעת בזכות התובע להגיש אותה מחדש במועד. 7. **"עוצר בקשות" (תקנה 49 לתקנות סדר הדין האזרחי):** סעיף 19 מתייחס לטענה כי הבקשה להפקדת ערובה הוגשה בניגוד לתקנה זו. השופט, מבלי להביע עמדה נחרצת בנושא, קובע כי בנסיבות העניין, ולאור היקף ההליכים והבקשות שהוגשו עד כה, ראוי היה לדון בבקשה. הדבר מוצדק גם לאור סעיף 176 לתקנות, המאפשר להוציא הוצאות גם בטרם קיום קדם משפט. 8. **סכום הערובה:** השופט מאשר (סעיף 20) את סכום הערובה שנקבע (250,000 ₪) כסביר, בהתחשב בסכום התביעה, היקף ההתדיינות הצפויה ומורכבותה. **סיכום:** פסק הדין מדגיש את הכלל בדבר חזקת החיוב של חברות בע"מ בערובה להוצאות, ואת הנטל המוטל עליהן להוכיח את איתנותן הכלכלית. הוא מחזק את ההבחנה בין תובע יחיד לבין חברה בע"מ בהקשר של ערובה, ומבהיר כי גם אם התובע היחיד מתחייב ערבות, יש לבחון באופן פרטני את איתנותו הכלכלית ואת זמינות מימוש הערובה המוצעת. הדירות שהוצגו כבטוחה לא נחשבו כערובה נזילה ויעילה דיה. כמו כן, פסק הדין אינו מתערב בהחלטה דיונית של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים.