ע"פ 7391/19

תקציר

המערער במקרה זה ערער על גזר דינו ועל גזר דינו משני טעמים: אכיפה בררנית ושיהוי. בית המשפט מצא כי אין מקום לטענות המערער בדבר אכיפה בררנית, שכן האנשים אליהם השווה עצמו המערער לא היו דומים דיים בנסיבות כדי לתמוך בטענתו. עוד מצא בית המשפט כי טענת השיהוי, אף שהיא מעוררת קושי, אינה מצדיקה את ביטול כתב האישום נגד המערער, שכן לרוב השיהוי היה הסבר מניח את הדעת. השיהוי שכן היה גובר גם על האינטרס הציבורי להעמיד את המערער לדין בגין עבירותיו החמורות, שכללו זיוף וקבלת כספים רבים במרמה מרשויות המדינה. לפיכך, הערעור על פסק הדין נדחה. אשר לגזר הדין, מצא בית המשפט כי נסיבות המקרה, לרבות השיהוי, כבר נלקחו בחשבון די הצורך על ידי בית משפט קמא. בית המשפט ציין כי המערער לא לקח אחריות על מעשיו ומרבית הכספים שהושגו במרמה לא הוחזרו. בית המשפט אמנם הכיר בהליכים הממושכים ובמצבו הכלכלי הנוכחי של המערער, אך לא מצא כי טענות המערער מצדיקות חריגה ממתחם הענישה הראוי. עם זאת, בהתחשב במכלול הנסיבות, החליט בית המשפט להפחית את סכום הקנס ולבטל את תקופת המאסר. לפיכך, הערעור על גזר הדין התקבל בחלקו, והקנס הופחת ל-120 אלף שקל. השופט נ' הנדל והשופט י' עמית הסכימו עם ההחלטה.