רע"א 4752/20

תקציר

מסקנת פסק הדין היא כי יש לדחות את הבקשות להתערב בהחלטת בית המשפט הפרוצדורלי להביא ראיות סותרות. בית המשפט מדגיש כי הוא כמעט ולא מתערב בהחלטות מסוג זה, אלא במקרים חריגים, שלא ניתן היה להתחשב בהם. טענת המבקש בדבר החלטת בית המשפט המחוזי להתיר ראיות סותרות נדחתה הן מטעמים פרוצדורליים והן לגופו של עניין, שכן בית המשפט מתיר בדרך כלל ראיות כאלה כאשר לוועדות המל"ל המקוריות לא היה מידע רלוונטי שיכול לשנות את קביעותיהן. במקרה זה נקבע כי בית המשפט המחוזי הורה כראוי על ראיות סותרות ועל מינוי מומחה בשל היעדר מסמכים רפואיים מסוימים במהלך הסקירה הראשונית. בפסק הדין צוין כי הדבר חל גם על קביעות של ליקוי תפקודי, כפי שהותוו על ידי בית המשפט המחוזי. בנוסף, הבקשה לעיון חוזר נדחתה משום שלא חל שינוי מהותי בנסיבות, והחומר הרפואי הרלוונטי לא היה זמין לוועדות מלכתחילה. בית המשפט גם לא מצא כל הצדקה לטענות בדבר שיהוי פרוצדורלי המשפיע על ההחלטה לאפשר סתירה של ראיות, והדגיש את הצורך בראיות לשם בירור המחלוקת. לבסוף, נדחו הטענות בדבר הוצאות שהוטלו על המבקש, שכן החלטות על הוצאות אינן זכאיות בדרך כלל לערעור. משכך, מבלי להיזקק לתגובת המשיב, נדחו הבקשות, ולא הוצאו צווי הוצאות.