ת"א 306/08

תקציר

התיק נסוב סביב עסקאות מתחרות הנוגעות לאותה חלקת קרקע. התובע, שהגיש תביעה, טען כי רכש את הזכויות בקרקע מאדם בשם חלאיל'ה בשנת 2003, ולאחר מכן השלים את הרכישה בשנת 2006. עם זאת, במהלך הדיונים התברר כי העובדות שהוצגו בתביעה היו שונות, ללא כל ראיה להסכם נוסף משנת 2003 מלבד עדותו של התובע. בתוך כך, הציגו הנתבעים 2 ו-3 הסכם מפברואר 2003, שנחתם אף הוא על ידי חלאילה, המעיד על רכישתם הקודמת של הזכויות במקרקעין. השופט בחן ביסודיות את תוקפן ועיתויין של שתי העסקאות, ומצא כי הסכמת הנתבעים תקפה ומתוארכת קודם לכן. השופט קבע כי התובע לא פעל בתום לב, ניסה להסתיר את העובדות ולא רשם הערת אזהרה על העסקה משנת 2003, בעוד הנתבעים פעלו בתום לב ולא היו מודעים לעסקאות סותרות כלשהן. בנוסף, נמצא כי עורך הדין שהיה מעורב בכל ההסכמים פעל במרמה, וקידם את האינטרסים שלו ולא של לקוחותיו. לפיכך, החליטה השופטת שלא לסטות מהכלל המשפטי הבסיסי המעניק עדיפות למתקשר הראשון, לדחות את תביעת התובע ולהכיר בזכות הנתבעים בקרקע. השופט גם הורה לחלאילה לשלם את שכר הטרחה של כל אחד מהצדדים והמליץ לפרקליטות לשקול נקיטת צעדים נגד הצדדים המעורבים, בהם חלאילה ועורך הדין. החלטה זו התקבלה על בסיס עקרון תום הלב, הגובר על כלל העדיפות של המתקשר הראשון בעסקאות מקרקעין.