ת"א 1145/97

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת נזיקין בסך 15.4 מיליון שקל שהגישו דיירי בניין ביד אליהו בתל אביב, בגין ליקויי בנייה לכאורה, שלטענת התובעים הפכו את הבניין ללא בטיחותי. התביעה הוגשה כנגד חברת הבנייה ("הנתבעת") שבנתה את הבניין בשנות ה-60 ומכרה את הדירות לתובעים. בית המשפט מצא כי הנתבע התרשל בבניית היסודות על קרקע חרסיתית. הנתבעת ידעה את הבעייתיות של הקרקע אך לא התאימה את יסודות המבנה בהתאם. השיטה השגרתית של שימוש בלוחות משטח לא התאימה לסוג הקרקע ולמבנה המבנה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעת התרשלה בכך שלא תכננה את המבנה כך שיעמוד בפני רעידות אדמה, למרות שלא היה זה סטנדרט מחייב באותה עת. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התובעים לא התרשלו בתחזוקת דירותיהם או הבניין. התובעים היו זכאים לתבוע פיצויים הן מכוח דיני הנזיקין והן מכוח דיני החוזים. לנתבעת הייתה חובת זהירות כלפי התובעים והיא הפרה אותה, והדירות לא נמסרו במצב תקין כפי שנקבע בחוזי המכר. עם זאת, חוות דעת המומחים שהגיש בית המשפט לא תמכו בטענת התובעים כי המבנה אינו בטיחותי. לפיכך, בית המשפט לא הורה על פינוי המבנה אלא פסק לתובעים פיצוי כספי. בית המשפט קבע את שווי הדירות על סמך שמאי שהגיש הנתבע, אשר חישב את שווי כל דירה בדולרים, בהנחה שלא היו ליקויים. בית המשפט החליט לנכות 40% משווי כל דירה כדי להתחשב בליקויים ובראשי נזק אחרים. סך הפיצויים המגיעים לתובעים יחושב על בסיס נתון זה. הסכומים יומרו לשקלים במועד פסק הדין ויצברו ריבית והצמדה מאותו יום ואילך. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.