בש"פ 6088/16

תקציר

פסק הדין המדובר קשור לבקשת רשות ערעור על הארכת מעצר. המבקש נעצר על ידי משטרת ירושלים בחשד לעבירות סמים והוחזק במעצר במשך יומיים. בשל אופי החקירה המשותפת של התיק, שבו היו מעורבות הן משטרת ירושלים והן משטרת הנגב, התגלעה מחלוקת בשאלה לאיזה בית משפט יש סמכות מקומית להאריך את מעצרו של המבקש. המעצר בוצע במחוז דרום, אך בקשת ההארכה הראשונה הוגשה לבית משפט השלום בירושלים. בקשה זו נענתה, אך הטיפול בתיק הועבר למשטרת מרחב נגב. בקשה נוספת להארכת מעצר נדונה בבית משפט השלום בבאר שבע, שנעתר חלקית לבקשה והאריך את המעצר עד 8 באוגוסט. החלטה זו אושרה בערעור לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. טענת המבקש, כי בתי המשפט בבאר שבע נעדרי סמכות, התבססה על התפיסה כי המעצר היה צריך להישאר בסמכותו של בית משפט השלום בירושלים, כפי שנתן תחילה את ההארכה. עם זאת, המדינה טענה כי היחידה החוקרת היא משטרת הנגב, וכי המעצר בירושלים בוצע בשל נסיבות חריגות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, בקובעו כי אמנם נפל פגם פרוצדורלי בהעברת התיק, אך אין בכך משום פגיעה מהותית בזכויותיו של המבקש או בתכליות חוק המעצרים. החלטה זו התקבלה על בסיס אופי החקירה המשותפת של התיק והעובדה שבית משפט השלום בנגב היה היחידה החוקרת המהותית. משכך, בית המשפט המחוזי לא ראה הצדקה להתערב בהחלטת בית משפט השלום בבאר שבע ודחה את בקשת המבקש.