עת"מ 9692-11-08

תקציר

העותר קיבל 169 דוחות חניה וביקש את ביטולם, בטענה שלא השתמש ברכב במועדים שצוינו. העירייה סירבה והעבירה אליו את הכרטיסים מבעל הרכב על סמך תצהיר הבעלים, שהוא הנוהל המקובל במקרים כאלה. לאחר מכן הגיש העותר עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בטענה כי החלטת העירייה פוגעת בזכויותיו על פי המשפט המנהלי, שכן לא ניתנה לו הזדמנות להשמיע את טענותיו. העירייה השיבה כי לבית המשפט אין סמכות לדון בעתירה וכי העותר לא השתמש בסעדים החלופיים העומדים לרשותו. עוד נטען כי העתירה הוגשה באיחור ניכר. לגופו של עניין, העירייה הגנה על הנוהל הסטנדרטי שלה וקבעה כי הוא חוקי וכי די בתצהיר הבעלים כדי להמיר את הכרטיסים. בית המשפט פסק לטובת העותרת וקבע כי למרות שהייתה לה סמכות והעתירה לא נדחתה, העירייה אכן לא הפעילה שיקול דעת כלשהו ופעלה על פי הנוהל הרגיל, שאינו סביר במקרה זה. ההחלטה להמיר 169 כרטיסים ללא כל ראיה תומכת מלבד תצהיר הבעלים לא הייתה סבירה, מה גם שהעותר הכחיש את ההאשמות. בית המשפט הורה לעירייה לשקול מחדש את עמדתה, לשמוע הן את טענות העותר והן את טענות הבעלים ולקבל החלטה חדשה. כמו כן פסק בית המשפט לעותר הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.