ת"א 11368-07-09

תקציר

פסק הדין דוחה את טענת התובעים בדבר בעלות על חלקת קרקע. על פי חוק המקרקעין הישראלי, רישום הבעלות על הקרקע ברשומות רשמיות מהווה ראיה מוחלטת, שלא ניתן לערער עליה בבית המשפט, וניתן לשנותה רק בתנאים ספציפיים מאוד. התובעים ביקשו לתקן את רישום המקרקעין, בטענה לתרמית ולרישום לא תקין, אך לא סיפקו כל ראיה שתתמוך בטענה זו. מקורה של המחלוקת בחלוקת עיזבון השייך למשפחתו של המנוח יוסף ברכאת. שלוש בנותיו היו אמורות לרשת את העיזבון באופן שווה, אך אחת מהן, עפיפה, ויתרה על חלקה לאחיותיה לפני נישואיה. הדבר בא לידי ביטוי ברישום הקרקע בשנות השמונים, שחילק אותה בין המדינה ומלכה (מחצית כל אחת), לבין עבאס המנוח ובנותיו נדא וחיצראן (כל אחת קיבלה שליש מהמחצית הנותרת). התובעים הנוכחיים, קרובי משפחתה של עפיפה, טענו כי היא לא ויתרה על זכויותיה במקרקעין, ולכן הם זכאים לחלקה בעיזבון. עם זאת, בית המשפט מצא כי התובעים לא סיפקו כל ראיה לכך שלאפיפא היו זכויות כלשהן בקרקע, וכי טענותיהן של אחיותיה לחלקה של עפיפא היו תקפות, שכן היא ויתרה על זכויותיה לפני נישואיה. זאת ועוד, טענת התובעים כי לא היו מעורבים בהליך רישום המקרקעין הקודם סותרת את הרישומים מהם עולה כי חלק מהתובעים הנוכחיים, כמו גם בני משפחה שייצגו אותם, נכחו בדיונים. השיהוי של כמעט עשור בהגשת התביעה הנוכחית פעל גם נגד התובעים, שלא סיפקו לו הסבר סביר. ככלל, השופט מצא את עדי הנתבעים אמינים יותר, ודחה את טענות התובעים. התובעים חויבו בהוצאות הנתבעים, בסך 10,000 ₪. פסק הדין ניתן בהיעדרם של הצדדים, ולשני הצדדים יש 45 יום לערער על ההחלטה.