ע"מ 2598-04-16

תקציר

בעניין המשפטי שלפנינו, בחן בית המשפט את בקשת המשיב כי המערערת תעמיד ערבות כספית לכיסוי הוצאותיו המשפטיות של המשיב אם יידחה הערעור. המשיב הציע למערערת להפקיד סכום השווה ל-5% מהסכום שבמחלוקת, כ-747,000 ₪, בטענה כי מצבה הכלכלי של המערערת והיעדר רכושה פוגעים ביכולתה לעמוד בהתחייבויות להוצאות אם תפסיד בתיק. המערערת, שהכירה במצבה הכלכלי הרעוע אך ביקשה להמשיך בערעור, הביעה נכונות להפקיד סכום ערבות נמוך משמעותית בסך 5,000 ₪. בית המשפט הפנה לסעיף 353א לחוק החברות, המאפשר לחייב תאגידים היוזמים תביעות להבטיח החזרי הוצאות פוטנציאליים, אלא אם כן הם יכולים להוכיח את יכולתם לשאת בהוצאות אלה או לטעון נסיבות משכנעות כנגד דרישה זו. המערערת לא הצליחה לשכנע את בית המשפט בכושר הפירעון הכספי שלה, ואף לא הציגה נסיבות חריגות שיש בהן כדי לפטור אותה מחובה זו. תוך איזון בין זכותו של המערער לגישה לערכאה משפטית לבין הגנה על המשיב מפני התדיינות כלכלית סרק וחסרת תוחלת, דחה בית המשפט את הבקשה לקביעת הערבות כאחוז מסכום הערעור. במקום זאת, היא קבעה 10,000 שקל כסכום ערבות מתאים יותר. בית המשפט הדגיש כי סכום הערבות צריך להימנע מעומס יתר על המערער תוך הבטחת הוצאות המשפט של המדינה אם ייגרמו. המועד האחרון להפקדה זו נקבע ליום 1.9.2016, כאשר אי עמידה בו הביאה לדחיית הערעור. החלטה זו מדגישה את מטרתו של בית המשפט לשמור על הגינות ויעילות שיפוטית תוך התייחסות יעילה לאינטרסים של שני הצדדים.