ע"א 4715/21

תקציר

במקרה הנדון, התייחס בית המשפט למחלוקת הנוגעת להחרמת תכשיטי זהב שנתפסו לפי פקודת המכס. המדינה טענה לבעלות לאחר שחלפו 30 יום ללא כל תביעה מצד הבעלים, חנוך. עם זאת, המערערת טענה כי לא נמסר להם על התפיסה, ובכך נמנעה מהם האפשרות לטעון לבעלותם בתוך פרק הזמן שנקבע. בית המשפט מצא כי אי הודעה לבעלים האמיתי מהווה הפרה של סעיף 190 לפקודת המכס, המחייב הודעה לשם הגנה על זכויות הקניין של הבעלים. ההגדרה הרחבה של "בעלים" בפקודה לא נמצאה מספיקה כדי לשלול את זכותו של המערער לתבוע בעלות. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לאפשר למערערת להציג טענות בעלות בהליך אזרחי, ללא קשר לתקופה של 30 יום, שכן הם לא היו מודעים לתפיסה. החלטה זו מבטיחה כי לבעלים החוקיים יינתן זמן סביר לתבוע את זכויותיהם, כפי שהודגש במקרה תקדימי (שרידון). עד שבית המשפט האזרחי יכריע בסוגיית הבעלות, התכשיטים נותרים מחולטים אך לא מועברים למדינה. לא ניתן צו להוצאות, והערעור התקבל בחלקו, מה שאפשר למערערים להמשיך ולטעון את טענותיהם. השופטים סולברג ווילנר הסכימו עם פסק דינו של השופט רונן.