רע"א 2299/23

תקציר

במקרה דנן, טען המשיב לדחיית הבקשה, בנימוק שהמבקש לא נקב בסכום הסעד הכספי, ובכך מנע קביעת סמכות שיפוט. משכך, בית המשפט המחוזי לא מצא לנכון לפסוק בבקשה במתכונתה הנוכחית. המשיב טען כי בקשת רשות הערעור מוקדמת מדי והציע כי היה על המבקש לתקן תחילה את הבקשה בפני בית המשפט המחוזי. זאת ועוד, המשיב טען כי התקדים שנקבע בפרשת אקריש, המפריד בין תביעות כספיות ולא כספיות בין ערכאות שונות, מתיישב עם הדין ואין לבחון אותו מחדש. עם זאת, בית המשפט החליט לבחון מחדש כלל זה, תוך שהוא מציין חוסר יעילות והחלטות סותרות שעלולות לנבוע מפיצול תביעות בין בתי משפט. בית המשפט קבע, כי כאשר תביעת מקרקעין מצויה בסמכותו של בית המשפט המחוזי, על בית המשפט לדון גם בתביעות כספיות נלוות גם אם הערך הכספי מצוי בסמכותו של בית משפט השלום. החלטה זו נועדה לייעל את ההליכים, לייעל ולצמצם התדיינות משפטית כפולה ובזבוז משאבים. כמו כן, היא מדגישה את סמכותו של בית המשפט המחוזי לטפל בכל התביעות הקשורות, ובכך למנוע חלוקה מיותרת של תיקים על בסיס מגבלות שיפוטיות. השופטת כנפי-שטייניץ הובילה את ההחלטה, והראתה את כוונת בית המשפט להתקדם להליך שיפוטי יעיל יותר, בהתאם לעקרונות היעילות השיפוטית המודרנית. השופט עמית והשופט וילנר הסכימו והדגישו את התמיכה פה אחד בשינוי פרוצדורלי זה.