ע"א 3024/10

תקציר

פסק הדין נסוב סביב אחריותם הנזיקית של ארנסט, צבי ואסתר בכל הנוגע לדיני ירושה והפרת חובות חקוקות. ארנסט נמצא אחראי לכך שלא גילה מידע חיוני ליורשים והסתיר כספים מהסכם עם ה-JCC. מעשיו הפרו את סעיף 122 לחוק הירושה, הדורש הסכמה של כל היורשים לפעולות הקשורות לנכסי העיזבון. הפרה זו היוותה גם עוולת רשלנות, שהוכרה גם אם במכוון, שכן החוק מאפשר תחולה מקבילה של עוולות שונות על בסיס עובדות חופפות. בית המשפט ניתח גם אחריות לפי סעיף 12 לפקודת הנזיקין, הדומה לאחריות שותף במשפט הפלילי. צבי נחשב שותף למעשה הפסול של אביו בשל מעורבות פעילה ומודעות למידע הכוזב אודות היורשים, ובכך אישר את מעשיו של אביו. מצד שני, אסתר לא הצטרפה להסכם הראשוני אלא מאוחר יותר הסתירה אותו ביודעין והשיגה הטבות כספיות, שבית המשפט ראה בהן אשרור משתמע של העוולה. בתיק נגד גבריאל לא היו ראיות מספיקות לאחריות נזיקית. טענות ההתיישנות נדחו, שכן התובעים למדו את מלוא העובדות בתוך פרק זמן מתאים. משכך, נדחו ערעוריהם של צבי, אסתר ואחרים, אושרו פסקי דינו של בית משפט קמא והוטלו על המערערים הוצאות משפט.