פש"ר 511/07

תקציר

הנאמן דחה את תביעת החוב של הנושה בעילה של איחור. הנושה ערער על ההחלטה, אך הנאמן טען כי יש לדחות את הערעור משום שגם הוא היה מאוחר. החלטת הנאמן התבססה על תקנה 76(ד) לתקנות פשיטת הרגל, הקובעת כי יש להגיש ערעור בתוך 15 יום מיום ההחלטה. הנושה טען כי העיכוב נבע מרשלנות ולא מאירוע חיצוני, ולכן אינו מהווה סיבה מיוחדת להארכה כהגדרתה בסעיף 71 לפקודת פשיטת הרגל. כונס הנכסים הרשמי צידד בנאמן. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שהנושה אכן ניסה להגיש את התביעה בתוך המועד, כפי שעולה מתצהיר, וכי אין מחלוקת לגבי החוב או הנזק שנגרם לצדדים אחרים. מאחר שטרם חולקו דיבידנדים, פסק בית המשפט לטובת הנושה, קיבל את ערעורם ודחה את החלטת הנאמן. עם זאת, בית המשפט ניכה מחלקו של הנושה בדיבידנדים 3,000 ₪ כפיצוי לנושי החייב בגין האיחור שנגרם עקב רשלנות הנושה באי קיום קבלה.