ע"פ 427/64

תקציר

פסק דין זה עוסק בשני תיקים הנדונים בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים. המקרה הראשון הוא ערעור שהגיש משה יאיר על הרשעתו בהפרת תקנות הקבורה. בית המשפט מגיע למסקנה כי התקנות פסולות משום שהן הותקנו ללא סמכות מתאימה. נקבע כי "הקהילה היהודית", כפי שהיא מאורגנת על פי חוקי המנדט, אינה קיימת עוד, ולכן הבסיס לתקנות אלה נעלם. לפיכך, כל מי שרוצה לקבור את המת יכול לעשות זאת מבלי לעבור על שום חוק, עד שהנושא יטופל בכנסת. הערעור מתקבל ויאיר מזוכה. המקרה השני הוא ערעור של היועץ המשפטי לממשלה נגד חברת מלונאות, רות בע"מ, ושני אנשים, גיטה רם ומיכאל מליקנדורף, שהורשעו בניהול מלון ללא רישיון. הם נקנסו והמלון נצטווה להיסגר. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורם, אך כעת בית המשפט העליון פוסק לטובת הנאשמים. דעת הרוב קובעת כי רישיונו הקודם של המלון לא בוטל כדין, ולכן הנתבעים פעלו כדין. השופט קיסטר מביא דעה חולקת, וטוען כי ביטול הרישיון היה חוקי. פסק הדין של בית המשפט העליון מזכה את הנאשמים מכל אשמה.