ת"א 38646-03-20

תקציר

הסוגיה העומדת על הפרק היא קביעת סמכות השיפוט המהותית של בתי המשפט בתובענה אזרחית. התביעה, הדורשת סעד כספי בסך מיליון שקל בצירוף סעדים הצהרתיים וצווי מניעה נלווים, מצויה בסמכותו של בית משפט השלום, שכן שווי הסעד הכספי מצוי בגבולות בית משפט השלום. יתר הסעדים המבוקשים, הכוללים הצהרות וצווי מניעה, הם בעלי אופי שלא יסולא בפז, אשר בדרך כלל היה מעמיד אותם תחת סמכותו של בית המשפט המחוזי. עם זאת, מאחר שהן נלוות לתביעה הכספית העיקרית, ואינן נופלות בנסיבות חריגות, אין בהן כדי לשנות את סמכות השיפוט המהותית. לפיכך, אם התובע עומד על סעדים הצהרתיים וצווי מניעה אלה, יש לפצל את התביעה, כאשר הסעד הכספי יידון בבית משפט השלום והשאר בבית המשפט המחוזי. אבל, אם התובע לא מתעקש, התביעה כולה יכולה להישמע בבית משפט השלום. פסק הדין מעביר אפוא את התביעה לבית משפט השלום בירושלים לקבלת הסעד הכספי תוך מחיקת יתרת הסעדים מכתב התביעה, אלא אם התובע מפצל את תביעתו.