ת"א 1101/05

תקציר

המבקשים תבעו את המשיבים בגין ייבוא והפצה של מוצרי קוסמטיקה מזויפים, מה שהוביל להסכם שכלל את הסכמת המשיבים לשלם פיצוי כספי וכן לציית למספר צווי מניעה האוסרים עליהם לייבא, לייצר או למכור מוצרים מזויפים, ומחייבים אותם לספק למבקשים את המוצרים המפרים ולמסור להם דוחות על הכנסות. בהמשך טענו המבקשים כי המשיבים לא עמדו בדרישות אלה. עם זאת, השופט מצא כי לא ניתן לצפות באופן סביר מהמשיבים לקיים את הצו לאיסוף התמרוקים המפרים, שכן הם כבר אינם ברשותם, ואין זה סביר שהחנויות ימשיכו לאגור אותם, בהתחשב בכך שהם שווקו לפני שמונה שנים. בנוסף, המשיבים מסרו למבקשים את כל החשבוניות הרלוונטיות ודו"ח רואה חשבון, הממלאים את חובותיהם בנוגע לדיווח הכספי. השופט קבע כי בקשת המבקשים לסנקציות דרסטיות לפי הפקודה אינה מוצדקת, נוכח מאמצי המשיבים להיענות וזמינותם של סעדים דרסטיים פחות, לרבות הליכי הוצאה לפועל והליכי פירוק חברות. כל צד חויב לשאת בהוצאותיו, ולמבקשים ניתנו 20 יום לקבוע אם ניתן לסגור את התיק. הבקשה לביזיון בית המשפט נדחתה, והשופט קבע כי אי קיום פסק הדין החלקי על ידי המשיבים אינו מצדיק את מנגנון הסנקציה הקיצוני.