ר"ע 111/84

תקציר

נסובה של המחלוקת סביב דייר מוגן, המבקש מס' 1, אשר חכר נכס מהמשיבות וביצע בו שינויים שונים ללא רשותן, לרבות הוספת תוספות, הקמת מבנים חדשים ופלישה ליחידת דיור אחרת. המשיבים הגישו תביעה לבית משפט השלום בבקשה לפינוי והחזקה. בית המשפט פסק לטובת המבקשים, העניק להם סעד הוגן אך הורה על פינוי שני בניינים. המשיבים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר קיבל את ערעורם. לאחר מכן הגישו המבקשים בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שנדון כערעור. בית המשפט העליון אישר את עמדת המבקשים בסוגיה העיקרית, בקובעו כי המשיבות לא הצליחו להוכיח את העילות לפינוי המבקשת מס' 1 מהנכס המושכר. בית המשפט מצא כי עבודות הבנייה שביצעו המבקשים בשני הבניינים לא היוו הפרה של תנאי החכירה, שכן מבנים אלה לא היו חלק מחוזה השכירות המקורי. לפיכך, הסעד מן היושר שניתן על ידי בית משפט השלום היה ראוי, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי מבוטל. בנוסף, בית המשפט העליון קבע כי המבקשים אינם זכאים לפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו להם בגין השבחת שני המבנים, שכן הם קיבלו את פסק דינו של בית משפט השלום בעניין זה ולא ערערו עליו. פסק דינו של בית משפט השלום, המורה למבקשים לפנות את שני הבניינים ללא פיצוי, עומד בעינו. המשיבים חויבו לשלם למבקשים שכר טרחת עורך דין בסך 400,000 ₪. הנשיא שמגר והשופט י' באך הסכימו עם פסק דינו של השופט גולדברג.