ע"א 6894/13

תקציר

פסק הדין דוחה את הערעור וקובע כי לא היה מקום להגיש את התביעה מלכתחילה מאחר שטענות המערער חסרות שחר. בית המשפט תומך בממצאיו של בית משפט קמא, ומסכים כי פעילות בית הספר אורגנה כראוי ופעלה בהתאם לנהלים הנדרשים. המערער, ששמע על קטטה בה היו מעורבים שני חברים לכיתה וראה את החבלות הנובעות מכך, לא הוכיח כל התנהגות פסולה או רשלנות מצד המשיבים. השופטים מדגישים כי המורים אינם אחראים לטפל בכל תלמיד שאינו מדבר על רגשותיו, במיוחד כאשר ההתמקדות היא בתלמידים שנפגעו פיזית במהלך הקטטה. בנוסף, טענת המערערת לעוגמת נפש כתוצאה מחשיפה לתוצאות האירוע אינה מוצדקת, שכן לא ניתן לצפות מהמשיבים לצפות תרחיש כזה. פסק הדין מדגיש את היקף האחריות המצומצם במקרים של נזק נפשי עקיף, תוך שהוא מצטט את פסק דין אלסוחא, הקובע כי הנזק ייגרם על ידי קרוב משפחה ויהיה חמור באופיו. מאחר שהמערער אינו עומד בקריטריונים אלה, ונכותו הנפשית מדורגת בשיעור של 5% בלבד, תביעתו נחלשת עוד יותר. יתר על כן, דעת הרוב של השופטים סבורה כי אין לוותר במקרה זה על התנאי הרביעי בפסק דין אלסוהא, שעניינו חומרת הנזק הנפשי וכי מקרה לבנה לוי הוא חריג. לבסוף, השופטים מטילים ספק בקיומו של קשר סיבתי בין האירוע לבין אבחנת התסמונת הדו-קוטבית של המערער שנתיים לאחר מכן. הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לשלם שכר טרחה בסך 20,000 ₪ לכל אחד מהמשיבים.