ב"ל 45806-11-16

תקציר

המקרה המדובר סובב סביב תובע שחלה בסוכרת מסוג 1 בעקבות אירוע מלחיץ נפשית שהתרחש במהלך עבודתו. השאלה העיקרית שהיה על בית המשפט להכריע בה הייתה האם אירוע זה מהווה "תאונת עבודה" כהגדרתה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. המומחה שמונה על ידי בית הדין הגיע למסקנה כי מחלת הסוכרת של התובעת נגרמה כתוצאה מהלחץ הנפשי הנובע מהאירוע הקשור לעבודה. לחוות דעתו של המומחה, שבדק בקפידה את הרשומות הרפואיות וסיפק תשובות מנומקות, ניתן משקל משמעותי על ידי בית המשפט. המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסובה סביב קיומה של אסכולה רפואית המכירה בקשר הסיבתי בין לחץ נפשי לסוכרת מסוג 1. הנתבעת טענה כי לא קיימת אסכולה כזו, ואילו התובעת הסתמכה על חוות דעת המומחה והפנתה למקרים אחרים בהם הוכר קשר כזה. בית המשפט סקר בהרחבה את הפסיקה הרלוונטית ואת הספרות הרפואית. נמצא כי בעוד שהייתה מחלוקת בנושא זה, הדעה הרווחת תמכה בהכרה בקשר סיבתי בין לחץ נפשי לסוכרת בנסיבות המתאימות. יש לציין כי ועדת רפופורט, ועדת מומחים מוערכת ביותר, הגיעה למסקנה כי לחץ נפשי ראשוני יכול לשמש "טריגר" להופעת סוכרת במצבים מסוימים. בית המשפט הדגיש כי ניתן לבסס קשר סיבתי גם ללא אסכולה רפואית פה אחד, מה גם שהמומחה קבע כי מדובר באירוע חריג וקשר אותו סיבתית לסוכרת של התובע. לאחר מכן עבר הנטל אל הנתבע להפריך את הקשר הסיבתי, דבר שלא עשה. בנוסף, בית המשפט התייחס למספר פסקי דין קודמים בהם הוכר לחץ נפשי כגורם לסוכרת. פסקי דין אלה, יחד עם מסקנות המומחה, חיזקו את החלטת בית המשפט לקבל את התביעה. הנחיות ועדת רפופורט נשקלו גם בהערכת הקשר הסיבתי, ובית המשפט ציין כי נסיבות מקרה זה תואמות את המלצותיה. לסיכום, קיבל בית הדין את התביעה, בקובעו כי מחלת הסוכרת מסוג 1 של התובעת נבעה מאירוע דחק הקשור לעבודה, ובכך היוותה "תאונת עבודה" כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי. הנתבע חויב לשאת בהוצאות התובע בסך 8,000 ₪.