ע"א 2816/03

תקציר

בפסק דין זה התייחסה ערכאת הערעור לסכסוך בו היו מעורבים המשיבים, שהיו בעלי דירה בקומה העליונה של בית משותף ועשו שימוש בלעדי בגג, לרבות בניית חדר ללא הצמדת הגג כדין לדירתם. בית המשפט הכיר בכך שלאורך השנים השימוש שעשו המשיבים בגג בידיעתם של המערערים למעשה "הצמיד" את הגג לדירתם הלכה למעשה, ובכך פגע בזכויותיהם של בעלי הדירות האחרים. על פי סעיף 71ב(א) לחוק המקרקעין, עיקול כזה של רכוש משותף מחייב הכרעה פורמלית, שלא התקבלה במקרה זה, דבר המצביע על כך שהסכמה כלשהי נגזרת משתיקתם הממושכת של המערערים. בית המשפט הדגיש את החשש מפני ההשפעה השלילית הפוטנציאלית על מערכת הבתים המשותפים מהסדרים בלתי פורמליים מסוג זה. יתר על כן, הבנייה של המשיבים נעדרה היתר בניה ועמדו בפני הליכים משפטיים לרבות צו הפסקת עבודה. בית המשפט לא מצא בסיס לטענת סמכות בלתי חוזרת של המשיבים על הגג, המתיישבת עם מקרים בהם נשמרו זכויות קניין גם כנגד היתרים מוסקים. משכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי זכותם של המערערים להפסיק את השימוש של המשיבים בגג, ועל כן הורה להם לחדול מהשימוש בו ולפנות כל חפץ השייך להם. עם זאת, בהתחשב במגבלות השיפוט, בית המשפט לא הורה על הריסת החדר שנבנה על הגג, דבר שידרוש סמכות של בית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל חלקית את הערעור, והורה למשיבים לחדול מהפרתם ולשלם למערערים שכר טרחה, תוך הבטחת שהגג יישאר רכוש משותף לכל הדיירים.