עמ"נ 28193-02-15

תקציר

חוק רישום קבלנים נחקק במטרה להסדיר את עבודות הנדסת הבניין בישראל. החוק מחייב הליך רישום דו-שלבי לקבלנים, תוך התמקדות בשיוך וברמות הסיווג שלהם. מודגשת החשיבות של הקפדה על הוראות חוק אלה, תוך הדגשת הצורך למנוע מאנשים בלתי מוסמכים לבצע פרויקטים רחבי היקף, ובכך להימנע מסיכונים פוטנציאליים. המקרה שלפנינו נסוב סביב בקשתה של חברה קבלנית לרישום, אשר נדחתה בשל היעדר הניסיון הנדרש כמנהל עבודה בעבודות הנדסת בניין. החברה טענה כי אין להגביל את הגדרת "מנהל עבודה" למי שרשום ככזה, והציגה תקדימים משפטיים התומכים בפרשנותם. עם זאת, בית המשפט צידד ברשם הקבלנים והדגיש את הצורך בניסיון בפועל כמנהל עבודה, כפי שפירש השופט לוי בפסק דין קודם. בית המשפט הכיר בכך שפסק דין יזמי הגליל, אליו התייחסה החברה, אינו מהווה תקדים מחייב. נקבע כי החברה לא הוכיחה כל פגם בהליך קבלת ההחלטות של הרשם, וכובד שיקול דעתו של הגורם המוסמך הממונה על הערכת כשירות מקצועית. בנוסף, טענות בדבר אפליה והסתמכות לא הוכחו. לפיכך, הערעור נדחה, מה שחיזק את דרישת הניסיון המעשי כמנהל עבודה לרישום קבלן, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב ובשכר טרחת עורך דין.