בג"צ 5784/05

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בעתירה להפקעת קרקע בשכונת מנשיה בתל אביב-יפו. הקרקע הופקעה על ידי המדינה בשנת 1961 במטרה מוצהרת לשקם ולפתח את האזור. עם זאת, טוענים העותרים כי המדינה התמהמהה במימוש מטרות ההפקעה, וכי בעלי הקרקע המקוריים יכלו לממש את ייעוד הקרקע המופקעת בעצמם. עוד הם טוענים כי הצורך הציבורי בהפקעה חדל להתקיים. המדינה, לעומת זאת, טוענת כי ההפקעה הייתה תקפה וכי אילוצים תקציביים גרמו לעיכוב. העותרים ביקשו לעצור את מכירת הקרקע ליזמים פרטיים, אך בית המשפט החליט שלא להתערב, בין היתר משום שהמדינה שילמה פיצויים לבעלי הקרקע לאחר ההפקעה הראשונית. פסק הדין מכיר בדילמה המוסרית המשמעותית ובחוסר היעילות הנגרמים כתוצאה מחוסר המעש הממושך של הרשות השלטונית. עם זאת, בית המשפט דחה את העתירה, ובחר שלא ליתן צו על תנאי כפי שביקשו העותרים, אלא להותיר את זכויות העותרים שמורות אם הליך החקיקה יניב תוצאה שונה. השופטים גם הביעו ציפייה שהכנסת תשלים את הליך החקיקה בהקדם. בנוסף, פסק הדין מדגיש כי עוד בטרם יתוקן החקיקה, על הרשויות לפעול בהגינות וביעילות, תוך הדגשת חובתה של הרשות המינהלית לפעול כנאמן הציבור.