ד"מ 22484-05-22

תקציר

השופטת פסקה לטובת התובעת בתביעת פיטורי עבודה זו, והורתה לנתבעת לשלם לתובעת מספר תשלומים. ראשית, ההפרש בפיצויי הפיטורים מחושב לפי 615 ₪, להם זכאית התובעת בשל חישוב שגוי של הנתבעת את השכר הקובע, שהיה אמור לעמוד על 7,881 ₪ במקום 6,528 ₪ שתבעה הנתבעת. סכום זה לוקח בחשבון גם ימים בהם נעדר התובע מהעבודה, לרבות חגים וחופשות. שנית, לתובע נפסקים 3,346 ₪ כהפרשים בדמי חופשה ופדיון חופשה שנתית. השופטת חישבה את סך ימי החופשה שהיה על התובע לצבור במהלך עבודתו וקבעה כי התובע זכאי לפיצויי חופשה בסך 13,733 שקל. מאחר והתובעת דרשה רק 3,346 ₪, סכום זה ייפסק. שלישית, השופט פסק לתובע סך של 1,033.91 ₪ הפרשי שכר, גמול שעות נוספות וגמול עבודה בחגים ובמנוחה שבועית, שכן הנתבעת ויתרה על טענותיה בעניין זה. רביעית, מבחינת דמי חגים, חישב השופט את הסכום הכולל המגיע לתובע כ-5,520 ₪, ומאחר שהתובע תבע 4,061 ₪, סכום זה ניתן. השופטת קבעה את זכאותה של התובעת לדמי חגים על סמך צו ההרחבה של ההסכם הקיבוצי הכללי, הקובע כי עובד זכאי לדמי חגים לאחר שלושה חודשי עבודה, ונטל ההוכחה בגין היעדרות מהעבודה בסמוך לחג מוטל על המעסיק. הנאשם לא הביא ראיות לכך, למעט אפריל ומאי 2020. לבסוף, דחתה השופטת את התביעה לפיצוי בגין אי הכנת תלושי שכר כדין, שכן התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנתבעת מסרה ביודעין תלושי שכר שגויים, ועצם קיומה של מחלוקת על הסכומים אינה מצדיקה פיצוי. בסך הכל, חויבה הנתבעת לשלם לתובע את התשלומים האמורים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.9.2021 ועד למועד התשלום, וכן להפריש 2,500 ₪ להוצאות התובעת.